קריקטורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אנו מצירים לעצמנו תמונות מן העובדות"

לודוויג ויטגנשטיין, "מאמר לוגי-פילוסופי", עמוד 29,
תרגום משה קרוי, הוצאת ספרית פועלים 1973
קריקטורה שפורסמה בשנת 1868 בעיתון צרפתי, ומציגה את צ'ארלס דיקנס חוצה עם ספריו את תעלת למאנש
קריקטורה משנת 1871, המציגה את צ'ארלס דרווין כקוף אדם

קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעיתים גם לעורר ביקורת.

התפתחות הקריקטורה קשורה להמצאת הדפוס במאה ה-15, אשר איפשרה את הפצתה ברבים[1].

מקור המילה

[2]מקור המילה באיטלקית: caricatura – מן caricare 'לשאת', 'להעמיס', ומכאן 'להגזים', 'להעמיד פנים' (הפועל האיטלקי עצמו מקורו בפועל הלטיני carricare 'לסחוב', 'לשאת', מן carrus 'עגלה'. מפועל זה גם carry באנגלית). בשנת 2016 פנתה הוועדה למילים של האקדמיה ללשון העברית אל הציבור בשאלה האם לדעתך יש לקבוע חלופה עברית למילה קריקטורה? עוד ביקשה הוועדה הצעות לחלופה עברית למילה קריקטורה ולבעל המקצוע קריקטוריסט. תוצאות ההצבעה וההצעות הרבות שהתקבלו הועברו לוועדה לקראת המשך הדיון במונח. לאחר עיון נוסף החליטה הוועדה להסיר את המונח מסדר היום (תשע"ז).

יצירת קריקטורה

קריקטורה נבנית כהגזמה של קווי הדמיון של אובייקט שנעשית על ידי הדגשת המאפיינים אשר מבדילים את אותו אובייקט מכל אובייקט אחר. לדוגמה, קריקטורה של פנים אינה עיוות גרפי של תווי הפנים, אלא הגזמה של קווי המתאר האמיתים של הפנים. למשל, אם במאפייני הפנים האף הגדול הוא פרט בולט המאפיין אותם, ניתן לצייר אותו גדול עוד יותר - להגזים באפיון הפרטים - בכך קווי הדמיון נשמרים תוך הבלטת המציאות. לעומת זאת ציור של אותו האף קטן יותר יהיה עיוות של המציאות. על אף האמור ישנם יוצאים מן הכלל אשר מצליחים בעזרת עיוות לשמר את תווי הפנים המאפיינים ולהשיג את הדמיון הדרוש ללא הגזמת הפרטים.

אנשים רבים כגון כריסטופר הארט כתבו ספרים שלמים העוסקים בהוראות לציור קריקטורות.

היבט פוליטי-חברתי

קריקטורה פוליטית היא איור סאטירי פוליטי המביע דעה על ענייני השעה באמצעות דימויים חזותיים, סמלים ומוטיבים, להטוטנות גרפית, ציור פוליטיקאים ואנשי ציבור באופן מגוחך, ואף באמצעות דיאלוגים ובלוני קומיקס. הקריקטורות הראשונות במאה ה-15 התמקדו בדרך כלל במלכים ובכנסייה[1]. בתקופה המודרנית ברוב העיתונים בארץ ובעולם יש קריקטורה יומית, אותה מצייר קריקטוריסט קבוע, או קריקטוריסטים אחדים, כל אחד בתורו.

החל מסוף המאה ה-18 הקריקטורה החלה לשמש ככלי למתיחת ביקורת על אנשים או על תופעות[1]. הביקורת שבה נחשבת, בדרך כלל, לצורה לגיטימית של חופש הביטוי.

סערה רבתי התחוללה בעולם המוסלמי בפברואר 2006 בעקבות קריקטורות מוחמד, שפורסמו בעיתון דני, ומוסלמים רבים ראו בהם פגיעה בלתי נסבלת בדתם. בעולם המוסלמי מקובל במשך שנים רבות לפרסם קריקטורות אנטישמיות בוטות ביותר, כחלק מהסכסוך הישראלי-ערבי, והדבר מתקבל בקרב קוראי העיתונים שם כמעשה טבעי ותקין[3].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • איתן מכטר ואביטל מאיה מכטר, קריקטורה, פרשנות וביקורת, רסלינג, 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 קציעה אביאלי-טביביאן (2003). מסע אל העבר: עולם מודרני נולד, המאה ה-19. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
  2. ^ https://hebrew-academy.org.il/2016/04/06/קריקטורה-בעברית/
  3. ^ כתבה ב"גארדיאן", 19.12.2008
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0