הפיגועים בבגדאד (1950–1951)
הפיגועים בבגדאד התרחשו בין אפריל 1950 ליוני 1951 בתקופת מבצע עזרא ונחמיה. חמישה פיגועים בוצעו נגד מטרות יהודיות בבגדאד בירת עיראק.
הפיגוע הראשון היה פצצה שהתפוצצה בבית-קפה יהודי ב-8 באפריל 1950, וגרמה לפציעתם של 4 יהודים. הפיגוע הידוע והמשפיע ביותר היה הטלת פצצה בבית הכנסת "מסעודה שם-טוב" בראשית בינואר 1951, שהביאה למותם של 4 ולפציעתם של עשרות, והייתה כנראה הגורם העיקרי להחלטת ממשלת ישראל ב-14 בינואר להכיר רשמית בכך שיהדות עיראק מצויה בשעת חירום.[1]
לאחר הפיגועים עצרו שלטונות עיראק שלושה פעילים ציונים בגין הפיגועים, הם הועמדו לדין והוטל גזר דין מוות על שלום צאלח ויוסף בצרי, ו-10 שנות מאסר על יהודה תג'ר.
בעשרות השנים האחרונות מתנהל ויכוח סוער על השאלה האם נשלחו על ידי המוסד על מנת לעודד עלייה יהודית למדינת ישראל שרק נולדה, או האם הייתה זו פעולה של קיצונים אנטי-יהודיים אמיתיים בעיראק. האירועים עצמם נותרו לא פתורים, והם נושא לתביעות ובירורים בישראל.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
- תום שגב, פצצות בעיראק, באתר הארץ, 5 באפריל 2006
הערות שוליים
- ^ אסתר מאיר, התנועה הציונית ויהודי עיראק (1941–1950) (עמ' 237, 239, 245, 253), הוצאת עם עובד, 1993