הפלישה הרומנית לבסרביה וסיפוחה לרומניה (1918)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפת הרפובליקה הדמוקרטית המולדובנית

הפלישה הרומנית לבסרביה, בוצעה על ידי צבא רומניה, בינואר 1918.

נציגים של מועצת הארץ של בסרביה פנו לממשל ממלכת רומניה, ששכנה ביאשי לאחר כיבוש בוקרשט על ידי הצבא הגרמני וביקשו ממנה לשלוח יחידות צבאיות רומניות, כדי להשליט סדר בבסרביה ולהגן על מצבורי המזון והאספקה.

הרקע

בסוף 1917 מלחמת העולם הראשונה הייתה בעיצומה, כשבזירה המסוימת רומניה והאימפריה הרוסית הן בנות ברית הנלחמות נגד גרמניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית ובולגריה. צרפת, בריטניה, ארצות הברית, איטליה ויפן היו בנות ברית נוספות, אך ללא גיבוי בזירה המקומית.

הצבא הגרמני חדר לרומניה מכיוון בולגריה ומכיוון טרנסילבניה וכבש חלק גדול מרומניה, כולל בירתה בוקרשט, וממשלת רומניה ובית המלוכה עברו ליאשי. לעזרת הרומנים שלח הצבא הרוסי גייסות רבים, ששהו על אדמת רומניה. עם פרוץ המהפכות ברוסיה החלה התפרקות של הצבא הרוסי, חיילים רבים ערקו מיחידותיהם והחלו לשוב לרוסיה דרך בסרביה, תוך בזיזת המקומיים, כדי לפרנס את עצמם.

בשארית רומניה, בעיקר בחבל מולדובה, התכנסו, בנוסף לאוכלוסייה המקומית, גם פליטים מרומניה הכבושה, חיילים רוסים רבים ונוצר מחסור במזון ובאספקה כללית. בבסרביה, שלא נפגעה במלחמה, היו מלאיים של מזון ואספקה, שהוכנו לצורכי המלחמה וכעת החלו החיילים העריקים לבזוז אותם.

רומניה, הכבושה למחצה, שבת בריתה המקומית, האימפריה הרוסית, התפרקה ויצאה למעשה מהמלחמה ובנות בריתה האחרות היו רחוקות ולא יכלו להושיט לה סיוע, החליטה לנהל משא ומתן לשלום נפרד עם הגרמנים, משא ומתן שהכין את הסכם בוקרשט (1918).

מפת האינטרסים

ממלכת רומניה הצטרפה ללוחמה במלחמת העולם הראשונה לאחר משאים ומתנים ממושכים, שנועדו להבטיח את האינטרס המרכזי שלה, צירוף טריטוריות שכנות ובהן אוכלוסיות רומניות. הצירוף היה אפשרי רק במקרה של ניצחון, על חשבון המדינות המנוצחות והמטרה של הרומנים היו חבלים באימפריה האוסטרו-הונגרית, בעיקר טרנסילבניה, בוקובינה ובאנאט. חבל נוסף, שהיווה מטרה לשאיפות הרומניות, היה בסרביה, אך בהיותו חבל של בת ברית, השאיפות לא היו ריאליות ובנות הברית הנוספות לא עודדו שאיפות אלה. לאחר שהגרמנים כבשו חלקים גדולים מרומניה, מפת המלחמה לא בישרה טובות לשאיפות הרומניות על חשבון אוסטרו-הונגריה, בת בריתה של גרמניה, אך לאחר המהפכות ברוסיה, התפרקות הצבא הרוסי ולבסוף השלום הרוסי-גרמני הנפרד, התעוררו מחדש השאיפות הרומניות לגבי חבל בסרביה, שאיפות שהתחילו לקבל עידוד מחלק מבנות בריתה הקודמות של רומניה ואף מגרמניה, שניהלה משא ומתן לשלום נפרד עם רומניה.

המתח הבין-מעמדי

בבסרביה עצמה התפרק השלטון הרוסי המרכזי ובמקומו צמחה מועצת הארץ, המורכבת בעיקר מתושבים יותר מבוססים ומשכילים, אנשי כמורה וקציני צבא ונגדה קמו ועדים בהשפעה מהפכנית בולשביקית, שעודדו את האיכרים לתפוס את הקרקעות ואת אחוזות בעלי הקרקע הגדולים. בין שתי קבוצות אלה גדל המתח, כשהוועד קיווה לקבל עזרה מממלכת רומניה האנטי-מהפכנית והוועדים קיוו לעזרה מהשלטון המרכזי המהפכני של ברית המועצות בהתהוותה.

המתחים האתניים

בגוברניה בסרביה התקיימו זה לצד זה מיעוטים רבים ושונים, כשהקבוצה הגדולה ביותר הם המולדבים, למעשה רומנים, שהיו מתוסכלים מדיכוי תרבותי התקופת האימפריה הרוסית. הרומני שאפו לקבלת השפה הרומנית כשפה רשמית, למעבר לאלפבית המשתמש באותיות לטיניות ולקבלת אוטונומיה לחבל. האינטרסים של המיעוטים האחרים היו שונים, האוקראינים שאפו להסתפחות לאוקראינה עצמאית וכל הסלאבים התנגדו לשינויים לכיוון הרומני.

היהודים, שהיוו 8% מהאוכלוסייה, היו מודאגים משאיפות האיחוד עם רומניה בגלל המדיניות האנטישמית המובהקת של ממלכת רומניה.

הפלישה

מגעים מקדמיים

המצב בבסרביה היה מתוח מאד ותחת איום מתמיד של יחידות צבא רוסיות, שחנו בבסרביה או עברו דרכה. חיילים אלה לא הכירו במועצת הארץ ובסמכותה להשליט את הסדר. כנופיות של חיילים, לרוב שיכורים, שפרקו את משמעת מפקדיהם, שדדו מחסנים ובתים, הרסו מפעלים, הציתו אחוזות של בויארים והחרימו את אדמותיהם של בעלי הקרקעות הגדולים. מעט היחידות הצבאיות, שעמדו לרשות מועצת הארץ, היו נגועות בעצמן בבולשביזם ולא היו יכולות לעמוד מול כנופיות החיילים. לקראת סוף 1917 כבר נהרסו 95% מהאחוזות הגדולות. ב-22 בדצמבר 1917 השלטונות הבסרביים פנו לממשלת רומניה וביקשו סיוע צבאי. שר המלחמה הרומני, ינקולסקו, השיב שישלחו לעזרת הבסרבים אלף שבויי מלחמה רומנים, ששירתו בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית ונתפסו על ידי האויב (רומניה ורוסיה) והביעו נכונות לשרת את רומניה וכעת שהו בקייב.

קישורים חיצוניים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0