הצהרת וושינגטון (1998)
עקרונות ועידת וושינגטון על אמנות מוחרמת על ידי הנאצים או פשוט הצהרת וושינגטון, היא הצהרה הנוגעת להשבת אמנות שהוחרמה על ידי המשטר הנאצי בגרמניה לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.[1] ההצהרה פורסמה בסמוך לוועידת וושינגטון לנכסי השואה, שהתקיימה בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, ב-3 בדצמבר 1998.[1]
הוועידה
הוועידה אורגנה במשותף על ידי משרד החוץ של ארצות הברית ומוזיאון ארצות הברית לזכר השואה.[2] הוא ריכז משתתפים מסימפוזיון שנערך בניו יורק בשנת 1995 בנושא "שלל המלחמה - מלחמת העולם השנייה ואחריה: אובדן, הופעה מחדש והחלמה של רכוש תרבותי", לצד משתתפים נוספים, והתבסס על כנס הזהב הנאצי שהתקיים בלונדון בדצמבר 1997.[2]
הכנס התקיים בין 30 בנובמבר ל-3 בדצמבר 1998, והשתתפו בו נציגים של 44 מדינות ו-13 ארגונים לא ממשלתיים, מוזיאוני אמנות ובתי מכירות פומביות.[3] הדיון התמקד בנושא אובדן נכסים יהודיים בתקופת השואה, ובכלל זה יצירות אמנות, ספרים, ארכיונים, תביעות ביטוח וסוגי נכסים נוספים. 44 ממשלות, כולל גרמניה, שלחו צירים,[4] וכך גם 13 ארגונים לא-ממשלתיים בינלאומיים.[2] מארגן הוועידה היה תת-שר החוץ של ארצות הברית לענייני כלכלה, עסקים וחקלאות, סטיוארט אייזנשטאט, שהיה בעבר שגריר ארצות הברית באיחוד האירופי,[5] ויושב ראש הוועידה היה השופט אבנר מקוה.[4] שרת החוץ של ארצות הברית, מדלן אולברייט, נשאה את נאום הפתיחה.
עקרונות וושינגטון
ההצהרה כוללת אחד-עשר עקרונות ממוספרים, ובראשם ההקדמה הבאה:
- "בפיתוח קונצנזוס בנוגע לעקרונות לא מחייבים, שמטרתם לסייע בפתרון סוגיות הקשורות לאמנות שנתפסה על ידי הנאצים, הוועידה מכירה בכך שבמדינות המשתתפות מערכות משפט שונות, וכי כל מדינה פועלת במסגרת חוקיה שלה".
העקרונות הם:
- יש לזהות יצירות אמנות שהוחרמו על ידי הנאצים ולא הושבו לבעליהן.
- יש לפתוח ולהנגיש רשומות וארכיונים רלוונטיים לחוקרים, בהתאם להנחיות המועצה הבינלאומית לארכיונים.
- יש להקצות משאבים וכוח אדם כדי לסייע בזיהוי כל יצירות האמנות שהוחרמו על ידי הנאצים ולא הושבו לבעליהן.
- בקביעה שיצירת אמנות הוחרמה על ידי הנאצים ולא הושבה לבעליה, יש להתחשב בפערים או בעמימות בלתי נמנעים בתיעוד מקור היצירה, לאור חלוף הזמן ונסיבות תקופת השואה.
- יש לעשות כל מאמץ לפרסם יצירות אמנות שהתברר שהוחרמו על ידי הנאצים ולא הושבו לבעליהן, כדי לאתר את בעליהן לפני המלחמה או את יורשיהם.
- יש לנסות להקים רישום מרכזי של מידע כזה.
- יש לעודד את בעלי יצירות האמנות לפני המלחמה ואת יורשיהם לפנות ולפרסם את תביעותיהם ליצירות אמנות שהוחרמו על ידי הנאצים ולא הושבו לבעליהן.
- אם ניתן לזהות את בעלי יצירות האמנות לפני המלחמה שנמצאו ככאלה שהוחרמו על ידי הנאצים ולא הושבו לבעליהן, או את יורשיהם, יש לנקוט בצעדים מהירים להשגת פתרון צודק והוגן, תוך הכרה בכך שפתרון זה עשוי להשתנות בהתאם לעובדות ולנסיבות סביב מקרה ספציפי.
- אם לא ניתן לזהות את בעלי יצירות האמנות לפני המלחמה שנמצאו ככאלה שהוחרמו על ידי הנאצים, או את יורשיהם, יש לנקוט בצעדים מהירים להשגת פתרון צודק והוגן.
- ועדות או גופים אחרים שהוקמו כדי לזהות יצירות אמנות שהוחרמו על ידי הנאצים ולסייע בטיפול בנושאי בעלות, צריכות להיות בעלות הרכב מאוזן.
- יש לעודד מדינות לפתח תהליכים לאומיים ליישום עקרונות אלה, במיוחד ככל שהם מתייחסים למנגנוני יישוב סכסוכים חלופיים לפתרון סוגיות בעלות.
הנחיות והבהרות חדשות לשנת 2024
במרץ 2024 פורסמו הנחיות חדשות, בפרט הבהרת משמעות המונח "צודק והוגן" וכלול מכירות תחת כפייה בהגדרת "אמנות שנבזזה על ידי הנאצים":[6]
- "צודק והוגן" פירושו פתרונות צודקים והוגנים בראש ובראשונה עבור קורבנות השואה וקורבנות רדיפות נאציות אחרים, ועבור יורשיהם.[7]
- "נכסים שהוחרמו על ידי הנאצים" ו"נכסים שנבזזו על ידי הנאצים" מתייחסים לנכסים שנבזזו, הוחרמו, נתפסו ונגזלו על ידי הנאצים, הפשיסטים ומשתפי הפעולה שלהם באמצעים שונים, לרבות אך לא רק על ידי גניבה, כפייה והחרמה, ועל בסיס ויתור, וכן מכירות בכפייה ומכירות תחת לחץ, בתקופת השואה בין השנים 1933–1945.[7]
- מכירת אמנות ורכוש תרבותי על ידי אדם נרדף בתקופת השואה בין השנים 1933–1945 יכולה להיחשב כשווה ערך להעברה בלתי רצונית של רכוש, בהתאם לנסיבות המכירה.[7]
משרד החוץ של ארצות הברית פרסם באתר האינטרנט שלו את רשימת ההנחיות המלאה החדשה בנושא אמנות שנבזזה על ידי הנאצים, תחת הכותרת "שיטות עבודה מומלצות עבור עקרונות ועידת וושינגטון בנושא אמנות שהוחרמה על ידי הנאצים".[7]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "Washington Conference Principles on Nazi-Confiscated Art". United States Department of State. אורכב מ-המקור ב-2017-04-26. נבדק ב-5 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 "The Washington Conference on Holocaust-Era Assets". Fcit.usf.edu. נבדק ב-4 באוגוסט 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Harran, Marilyn, ed. (2000). "Epilogue: The Aftermath". The Holocaust Chronicle (1st ed.). Publications International. p. 691. ISBN 978-0785329633.
- ^ 4.0 4.1 Eizenstat, Stuart E. (20 במאי 1999). "05/20/99: Eizenstat Briefing on Holocaust-Era Assets Conference". University of South Florida. נבדק ב-4 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Stuart E. Eizenstat". Covington & Burling. נבדק ב-4 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Hickley, Catherine (2024-03-05). "Nations Agree to Refine Pact That Guides the Return of Nazi-Looted Art". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-03-09.
- ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 United States Department of State (5 במרץ 2024). "Best Practices for the Washington Conference Principles on Nazi-Confiscated Art". United States Department of State (באנגלית). נבדק ב-2024-03-09.
{{cite web}}: (עזרה)
הצהרת וושינגטון (1998)40887314Q17354266