הצופה לילדים
| תדירות | שבועון |
|---|---|
| סוגה | עיתון ילדים |
| מו"ל | הצופה |
| בעלים | תנועת המזרחי |
| עורך ראשי |
|
| תאריכי הופעה | 21 בפברואר 1947 – 27 בספטמבר 1964 (17 שנים) |
| שפה | עברית |
| מערכת | רחוב המסגר, תל אביב-יפו |
| תפוצה | 10,000 עותקים (1961) |
| מדינה | ישראל |
הצופה לילדים היה שבועון הילדים של עיתון "הצֹפה" של תנועת "המזרחי" המשתייכת לציונות הדתית, ויצא לאור בשנים תש"ז-תשכ"ד, 1947–1964. העיתון פנה לקהל יעד של ילדים מגיל 6 ועד גיל 14.
הרקע להקמת העיתון
בשנת 1937 נוסד עיתון "הצֹפה", ביטאונה של תנועת המזרחי. בשנת 1939 נוספה לעיתון תוספת לילדים בחנוכה ובט"ו בשבט,[1] אך הניסיון לפרסם את המוסף לאורך זמן לא צלח, על אף שאנשי חינוך תמכו בקיום עיתון המיועד לילדים.[2] גם מאיר ברלין, עורך הצֹפה, כתב כי :"חסרים אנו עיתון לילדים ברוחנו".[3] בשנת 1945 ניסה מאיר ברלין לחדש את הוצאת "הצופה לילדים", אך ללא הצלחה.[4] בשנת 1946 קראו מורי ה"מזרחי ישראל" לחייב את תנועת ה"מזרחי" לדאוג לעיתון לילדים מהמגזר הדתי, על מנת "שילדינו לא יהיו ניזונים עוד משולחנן של אחרים".[5]
בעקבות החלטת מורי "המזרחי" ומאמציו של מאיר ברלין ביום חמישי ל' בשבט תש"ז, 21 בפברואר 1947, יצא לאור הגיליון הראשון של עיתון 'הצופה לילדים'. הסיסמה שהנחתה את העורכים הייתה "מעניין, משעשע, ומחנך לתורה ולמצוות[6]", והעיתון יועד להיות "המשך והשלמה לבית הספר, אשר בו מתחנכים רבבות בנים ובנו לתורה ולמצוות".[7]
'הצופה לילדים' לא היה עיתון הילדים הדתי הראשון וקדם לו 'הניצנים' בשנת תרצ"ו, 1936, שיצא לאור על ידי תנועת בני עקיבא, ונערך על ידי אליעזר אלינר וצבי הרכבי, אך החזיק מעמד במשך שנה אחת בלבד.[8]
בשנתיים הראשונות כלל העיתון 12 עמודים, ולאחר מכן כלל 16 עמודים.[9] בשנותיו הראשונות יצא העיתון כולו בשחור ולבן, חוץ מאשר עמוד השער. עם הזמן נוסף צבע גם לחלק מהעמודים הפנימיים. כמו כן כלל העיתון תמונות, בעיקר בכתבות. קהל היעד של העיתון היה כלל ילדי הציבור הדתי, מגיל 6 ועד גיל 14.[10]
בשנת 1954 הוציא העיתון 3,000 עותקים מדי שבוע,[11] ובשנת 1961 תפוצת העיתון הייתה 10,000 עותקים.[12] במהלך כל שנותיו סבל העיתון מקשיים כלכליים, וקשיים אלו היו הגורם לסגירתו.[13]
יוצרי העיתון
עורכיו הראשונים של העיתון היו הסופר והמחנך אברהם ברטורא (שעזב לאחר כחצי שנה) והמורה משה טביומי. מאוקטובר 1950 ערך את העיתון בנימין צביאלי, ומתחילת שנת 1953 ועד לסגירתו בשנת 1964 ערך אותו העיתונאי שאול רז. המאיירת הראשונה הייתה בינה גבירץ, והחליף אותה אביגדור לואיזאדא שהיה הצייר במרבית שנות העיתון.
בין כותבי הסיפורים והשירים היו: המשורר יעקב רימון, משה צבי אפרתי, יוסף ולק, יצחק ענפי, טובה הרשקוביץ, רבקה אליצור, אפרים די-זהב, אפרים צורף, מנחם מורשת, מתתיהו רוטנברג, יצחק בון וחיים חמיאל שהשתייכו לציונות הדתית, וכותבים שלא השתייכו לציונות הדתית, ובהם: שרה גלוזמן, קרולה לורך, יהואש ביבר, תמר בורנשטיין ואהוד בן עזר שאינם דתיים מחד ומשה פראגר החרדי מאידך.
כותבים נוספים בעיתון היו: אברהם ברוידס, חמדה אוירבך, שלמה סקולסקי, יעקב דוד קמזון.[14]
מדורי העיתון
במשך כל שנותיו כלל העיתון שירים, סיפורים, אקטואליה, דברי תורה וסיפורי חז"ל, ומדורים שונים בהם: המדור "ילדים להצופה לילדים" שבו פורסמו מכתבים ושירים של ילדים, המדור "מה דעתך" שבו התבקשו הילדים לכתוב כיצד היו נוהגים בדילמות שונות, המדור "אשנב למערכת" שכתב העורך לקוראי העיתון, דיווחים על הנעשה במסגרות של "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", בולים, אישים, קולנוע, חידות, בדיחות, סיפור בתמונות (קומיקס) ועוד. משנת 1953 בחר העיתון כתבים צעירים מדי שנה, וכתבות שלהם פורסמו בעיתון.
תוכני העיתון
לעיתים, תיאר ציור השער את אחד השירים בגיליון, וזה העניק לגיליון את שמו. למשל, בחוברת 21 אשר בכרך ב׳, (גיליון 5 פברואר 1948), מופיע ציור של שלושה חיילים חמושים עם גבם כלפי הקורא, ובתוך החוברת פורסם שירו של המשורר אברהם סקולסקי "יצוא יצאו שלושה לנגב"...[14]
חלק מהכותבים בעיתון כמו שרה גלוזמן התאימה את השירים שפרסמה בעיתון הצופה לילדים להיבט הדתי שלו, והוסיפה בשיריה את המשפט "תודה לבורא עולם".[14]
בשנת 1952, פורסמה בעיתון הצופה לילדים כתבה על משטרת ישראל. בכתבה היה מכתב שהופנה לקוראי העיתון הצעירים שכתב אותו יגאל מוסינזון, שהיה באותה עת קצין העיתונות ודובר המשטרה.[15]
לקריאה נוספת
- טליה דיסקין, "צו קריאה: מבט חדש על עיתוני הילדים בעשור הראשון למדינת ישראל מזווית משפטית", מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית, כ"ו, 48 (טבת תשע"ט, דצמבר 2018), עמ' 199–226.
- נעמי בן-גור, "מחאי מחאי כפיים":פואטיקה ואידאולוגיה בשירת הילדים העברית בתקופת היישוב 1939–1948, בני ברק, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון מופת, תשע"ז (2017).
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עיתון הצופה, מודעה על הופעת עיתון הצופה לילדים – ט"ו בשבט תרצ"ט, באתר 3.2.1939
- ^ כפי שמעידה כתבה על פגישת המורים והגננות של הפועהמ"ז מעיתון 'הצופה' מתאריך כ"ג בניסן תרצ"ט,12.4.39, עמוד 3, וברכת מועצת הפועהמ"ז שפורסמה בעיתון 'הצופה' בתאריך כ' באייר תרצ"ט, 9.5.39, עמוד 3
- ^ הצופה, האלף לנו "המזרחי", גיליון האלף, ה' בסיוון תש"א, 30.5.41
- ^ כך עולה ממכתב שכתב ברטורא למאיר ברלין ולראשי המזרחי, גנזך ציונות הדתית, ללא מספור
- ^ מתוך מכתב של מ"צ אפרתי מתאריך י"א באב תש"ו, 8.8.1946, פריט 10/7/2280 בגנזך הציונות הדתית.
- ^ על פי דברי העורך בנימין צביאלי, גיליון העשור, ג' באדר תשט"ז, 15.2.1956, עמוד 10
- ^ דברי העורך משה טביומי, הגיליון הראשון, ל' בשבט תש"ז, 21.2.47, עמוד 2.
- ^ עדינה בר אל, עיתונות הילדים בארץ-ישראל, באתר עיתונות ילדים של פעם
- ^ החל מכ"ט בניסן תש"ט, 28.4.49.
- ^ כך עולה מדברי העורך טביומי בגיליון השנה לעיתון, ל' באדר א' תש"ח, 11.3.1948, עמוד 315: "העיתון מיועד ל כ ל (ההדגשה במקור) הילדים, וכולם צריכים למצוא דברים המעניינים אותם".
- ^ ע"פ מכתב של י' אליש מתאריך כ' בניסן תשי"ד 23.4.54, גנזך הציונות הדתית.
- ^ על פי Frankel Josef (editor), 1961. The Jewish press of the world, published by the cultural department of the world jewish congress London, עמוד 34
- ^ כך על פי דברי העורך שאול רז בגיליון האחרון, י"ט באלול תשכ"ד, 27.9.1964, עמודים 2–3.
- ^ 14.0 14.1 14.2 נעמי בן-גור, מרדכי נאור (ע), המבוא, "מחאי, מחאי כפיים" : פואטיקה ואידיאולוגיה בשירת הילדים העברית בתקופת היישוב 1939–1948, בני ברק, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, מכון מופ"ת, תשע"ז – 2017. (בעברית)
- ^ טליה דיסקין, "השוטר הוא ידידכם ומגן בצר לכם": המשטרה בעיתונות הילדים המרכזית בישראל במעבר מיישוב למדינה, משטרה והיסטוריה גליון מס׳ 1, 2019, עמ' 36-1
