הקולנוע הגרמני החדש
הקולנוע הגרמני החדש (בגרמנית: Neuer Deutscher Film) הוא כינוי לסגנון קולנועי שהתפתח בין השנים 1960–1980 בגרמניה, אך הושפע מתנועות דומות אשר התפתחו באירופה באותה התקופה.
בשנת 1962, חתמו כ־26 במאים צעירים על "מנשר אוברהאוזן", אשר קרא להגדרה מחודשת של הקולנוע הגרמני, שעד אז כלל נושאים פופוליסטיים וחסרי עומק, אשר "ניוונו את קהל הצופים" וסייעו לעם הגרמני לשכוח מטראומת העבר תחת השלטון הנאצי. הסרטים שהוצגו בקולנוע, הציגו עולם חלומות שאינו קיים במציאות, והיו חפים מכל ביקורת. בעקבות כך, קראה תנועת הקולנוע הגרמני החדש לשינוי תרבותי, שיתבטא בעיסוק בנושאים כמו ביקורת חברתית ופוליטית ובנושאים רלוונטיים לתקופה.
האמנה קראה ליצירת סרטים עצמאיים, לאינדיווידואליות מחשבתית ואמנותית, ולתכנים קולנועיים ריאליסטיים שיתרחקו מהמוטיבים הקולנועיים המוכרים שפעלו להסחת דעתם של הצופים מהמציאות. מטרת הקריאה הייתה להפתיע ולקדם את הצופה מבחינה אינטלקטואלית, לגרום לו להטיל ספק, להפגיש אותו עם קונפליקטים מנקודות מבט שונות בדומה לנעשה באמנות, בספרות או בתיאטרון. נושאים שלא עמדו לפני כן לדיון, כמו קונפליקטים בזוגיות, הגירה, דעות קדומות, מעמד האישה במשפחה, או התמודדות עם העבר הנאצי בחברה הגרמנית. שינוי משמעותי נוסף חל בבחירת השחקנים – במקום דגש על המראה החיצוני, נבחרו שחקנים שיכולים היו להציג גם אופי מסוים.
בעקבות כך הקימה הממשלה הגרמנית קרן סיוע ותמיכה בקולנוע מסוג זה. עיקר עבודתם הקולנועית עסקה בנושאים חברתיים ובביקורת פוליטית, התפתחות אשר נבעה מהשפעתו של הגל הצרפתי החדש ומתנועות המחאה השמאליות של שנת 1968.
דעיכת התנועה וערכיה החלו בשנות ה־80. במאים רבים עברו לארצות הברית, והקהל העדיף לראות סרטים שוברי קופות מתעשיית הסרטים ההוליוודית. רבים אומרים כי מותו של פסבינדר בשנת 1982, מסמל סופית את מותה של התנועה.