הקונצרט למען בנגלדש
הקונצרט למען בנגלדש הוא שם משותף של שני מופעים שנערכו במדיסון סקוור גרדן, ניו יורק ב-1 באוגוסט 1971 (אחר הצהריים ובערב) למען איסוף כספים לפליטי המלחמה בבנגלדש.
עד ה-14 באוגוסט 1947 הייתה בנגלדש חלק מהודו הבריטית, שכללה גם את הודו ופקיסטן של ימינו. ב-1947 תם השלטון הבריטי והודו חולקה לשתי מדינות עצמאיות (ראו:חלוקת הודו): הודו, שכללה אזורים בעלי רוב הינדי, ופקיסטן שכללה אזורים בעלי רוב מוסלמי. פקיסטן, הייתה מחולקת לשני חלקים מרוחקים זה מזה, שהודו חצצה ביניהם: מזרח פקיסטן (בשטח שמהווה כיום את בנגלדש) ומערב פקיסטן (בגבולות פקיסטן של היום). בחלק המזרחי של המדינה שרר מרמור הולך וגובר נגד השלטון המרכזי, עקב קיפוח כלכלי, תרבותי ופוליטי מצדו. ב-1971 פתחה ממשלת פקיסטן במסע דיכוי נגד גורמים לאומיים במזרח פקיסטן. בתגובה הכריזו מנהיגים בנגליים ב-26 במרץ 1971 על עצמאות בנגלדש ופתחו בכך את מלחמת השחרור של בנגלדש. עקב המלחמה נמלטו פליטים רבים להודו, שהצטרפו לפליטים אחרים אשר נפגעו מסופה טרופית (ציקלון) שפגעה במזרח פקיסטן ב-12 בנובמבר 1970. תמונות הפליטים, ובמיוחד הילדים הרבים שסבלו מרעב זעזעו את העולם.
המוזיקאי ג'ורג' האריסון ממוצא בנגלי, וידידו הטוב ראווי שנקר, יזמו קונצרט כאפשרות לגיוס כספים בארצות הברית עבור סיוע לפליטים. האריסון הקליט בתחילה את השיר "בנגלדש", שההכנסות ממכירתו הועברו לפליטים. לאחר מכן ניסה לגייס את חבריו ללהקת הביטלס. ג'ון לנון הסכים עקרונית ובלבד שאשתו יוקו אונו תופיע לצידו, ולמרות הסכמתו של האריסון הדבר לא התבצע בפועל. פול מקרטני סירב להופיע כל עוד נושאים משפטיים הקשורים לפירוק הלהקה תלויים ועומדים. היחיד מחברי הביטלס שהסכים להופיע היה רינגו סטאר. לבסוף גיבש האריסון להקה מקרב חברים אחרים שהכיר ועבד עמם באותה תקופה, בהם: בילי פרסטון, אריק קלפטון, ליאון ראסל ובוב דילן.
היה זה מופע הצדקה הראשון מסוגו, שבו כוכבי רוק הופיעו לקהל המונים כדי לגייס כספים למטרה נעלה. בעקבותיו הופקו מופעי צדקה נוספים מסוגו. לקונצרט רכשו כרטיסים כ-40,000 איש. ההכנסות מן הקונצרט הניבו סך של 243,418.51 דולר[1]. סכום זה נמסר לניהול יוניצ"ף עבור חלוקה לנזקקים.
הבהרה: ערך זה עוסק בנושא תרבות זרה, מידע מינימלי זה הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה לגיטימציה.
- ^ Concert for Bangladesh Revisited with George Harrison and Friends, (2005), Claire Ferguson, notes from: Interviews. Apple Corps,6 0349 70481 20, (2005).