הקלעים החופשיים
הקלעים החופשיים (בצרפתית: Francs-tireurs), היו כוח צבאי צרפתי בלתי סדיר, אשר הופעל במלחמת פרוסיה-צרפת. לעיתים שימש שם זה, בהשאלה, עבור ארגוני התנגדות לכיבוש הגרמני בצרפת, בשתי מלחמות העולם.
רקע
בשורת המלחמות, אשר היוו חלק מאירועי המהפכה הצרפתית, פעלו, לצד המסגרות הצבאיות הסדירות, כוחות קלים של חיל רגלים, אשר פעלו מחוץ למסגרתן. אלה כונו בשם 'קלעים חופשיים'. בשנת 1867, בעת משבר לוקסמבורג, אליו נלווה חשש מפני מלחמה עם פרוסיה, התארגנו בצפון מזרח צרפת מועדוני קליעה אזרחיים. חבריהם של אלה, היוו גרעין לכוחות רגליים קלים, אשר נועדו להצטרף לכוחות המיליציה באזורי מגוריהם. לעת עתה הם התארגנו באופן רופף, ללא מדים, ובחרו לעצמם את קציניהם. כן התנגדו חברי אותם מועדונים לכל הניסיונות להכפיפם לפיקוד צבאי.
'הקלעים' במלחמת פרוסיה-צרפת
ערך מורחב – מלחמת פרוסיה-צרפת
עם פרוץ המלחמה, ביולי 1870, החל הפיקוד הצבאי הצרפתי בביצוע צעדים שונים שנועדו להכניס את 'הקלעים', אשר אבו לשמור על עצמאותם, תחת סמכותו. בספטמבר נכנע הקיסר נפוליאון השלישי ובראש הממשלה הרפובליקנית, אשר המשיכה במלחמה, עמד לאון גמבטה. לזמן מה עלו בקרב ממשלו של גמבטה הרהורים אודות מלחמת גרילה נרחבת, ובה יכולים 'הקלעים' למלא תפקיד חשוב. על פי אותן דעות, הצבא הסדיר הובס, בעיקר בשל אוזלת ידו של הפיקוד, בעוד החיילים עצמם לחמו היטב. במלחמה מבוזרת יותר, התלויה פחות בפיקוד הגבוה, יוכל כושרו של הלוחם הצרפתי לבוא יותר לידי ביטוי. כן נתמכו אותן דעות בכך שהצבא הגרמני, המסודר עד מאד והמאורגן כהלכה למלחמה סדירה, עשוי, דווקא מסיבות אלה, להתגלות כפגיע לסוג לוחמה כזה. יתרה מזו, פגיעותו של הצבא הגרמני אמורה לגדול ככל שיעמיק בחדירתו לתחומי צרפת, שכן פריסתו תידלדל בהכרח. בכל זאת, נתנה הממשלה הצרפתית עדיפות ראשונה להקמת צבא סדיר גדול. בנוסף, החליטה הממשלה הצרפתית החדשה, ב-29 בספטמבר, להעמיד את 'הקלעים' תחת פיקוד הצבא, ותהליך הכפפתם הושלם עד לנובמבר 1870. 'הקלעים', אשר בשורותיהם התייצבו כ-75,000 לוחמים, גויסו לעיתים ליחידות הצבא השונות, אך לרוב הם הופעלו בקבוצות קטנות, שגודלן נע בין עשרות למאות לוחמים, בשיטות גרילה. רוב היחידות, אך לא כולן, היו מקומיות. בין הלוחמים הלא מקומיים היו גם מתנדבים זרים אשר הצטרפו למלחמה לצד צרפת ביוזמתו של ג'וזפה גריבלדי. ללוחמים לא היו מדים אחידים, ולחלקם לא היו מדים כלל.
כך, 'הקלעים' חיבלו בדרכים ובקווי תקשורת בהם השתמשו הגרמנים. כן תקפו 'הקלעים', בעיקר בלילה, סיורים ועמדות מבודדות של הגרמנים, ולעיתים נקטו נגדם בטרור אישי. כן שיחררו ה'קלעים', במספר מקרים, שבויים שהולכו בשיירות רגליות. במספר מקומות, כמו סן-קנטן, 'הקלעים' הצליחו לעכב, לזמן מה, את כיבושם על ידי הגרמנים. במקומות אחרים, בעיקר כאלה שהיו קשים לגישה ולתנועות, הצליחו 'הקלעים' לגרום לגרמנים קשיים זמניים. מספר האבדות שגרמו ה'קלעים' לצבא הגרמני היה למעלה מאלף, ו'הקלעים' אכן אילצו את הגרמנים להקצות אחוז ניכר מצבאם - עד רבע ממצבת הכוחות שבצרפת - למשימות שמירה ואבטחה בעורף. הגרמנים, מצידם, הגיבו ביד קשה, העלו כפרים באש, והוציאו להורג בני ערובה. 'קלעים' שנתפסו לא נהנו מזכויות של שבויי מלחמה, ובכל מקרה, אמנות האג טרם נחתמו באותה תקופה.
מעבר לחוסר הביטחון הכללי, אשר השרו מבצעי 'הקלעים' על הצבא הגרמני, היו להם מספר הישגים נקודתיים. ב-27 באוקטובר כבשו 'הקלעים' את הכפר לה בורז'ה (כיום נמל התעופה הבינלאומי של פריז), דבר שהיה לו משמעות מורלית בעת שהצרפתים הגנו על פריז, אלא שהגרמנים חזרו וכבשו אותו לאחר ארבעה ימים. אחד המבצעים המוצלחים של 'הקלעים', ב-22 בינואר 1871, היה פיצוץ גשר מסילת הברזל שעל נהר המוזל בפונטנואה שעל המוזל (Fontenoy-sur-Moselle). אלא שבשלב זה, בו נכנעה פריז, לא הייתה לכך משמעות צבאית אמיתית.
בצבא הצרפתי לא התגלתה התלהבות באשר לפעילות 'הקלעים', בין היתר, כיוון שעצם קיומם טשטש את האבחנה בין אזרח לחייל, עם כל הבעיות המשמעתיות, המשפטיות ואף המבצעיות, הכרוכות בכך. ואכן, 'הקלעים', לפחות בחלקם, התגלו כבעלי משמעת לקויה, שלעיתים הגיעה למעשי גזל מן האוכלוסייה שבקרבה פעלו. כך, רבים מהם התייצבו ביחידותיהם ועזבו אותן כרצונם. הם לא הצליחו מעולם לנהל מאבק צבאי רצוף, ובעיקר, לא הצליחו לסחוף אחריהם למאבק את העם הצרפתי בכללו. הצרפתים, כמו הכובשים הגרמנים, העדיפו בדרך כלל את שימור המסגרת והמשמעת האזרחית בצרפת, אשר תופעת 'הקלעים' איימה לערער. כן נרתעו הצרפתים ממה שנראה להם כאיום להרוס את ארצם בצעדי עונשין גרמניים, ללא תוחלת אמיתית.
אחרית דבר
בשתי מלחמות העולם חזרו צרפת וגרמניה, יורשתה של פרוסיה, ונלחמו זו בזו, ובשתיהן נכבשה טריטוריה צרפתית נרחבת על ידי הגרמנים.
במלחמת העולם הראשונה הביאה ההתנסות הגרמנית בתופעת 'הקלעים', לידי נקיטת אמצעים חמורים כנגד כל גילוי של תופעת התנגדות צבאית, צרפתית או בלגית, אשר התגלתה לאחר נסיגת הצבאות הסדירים. הדבר התבטא, בין היתר, בצעדי עונשין, או מניעה, אכזריים, כולל הוצאות להורג בהיקף נרחב, הן של חשודים, הן של בני ערובה מקרב האוכלוסייה האזרחית. כן גרמו הגרמנים בתגובה להרס רב במקומות יישוב בשטחי הכיבוש. בפועל, רבים מאותם קלעים חופשיים, כפי שכינו אותם הגרמנים, היו חיילים סדירים בשלבי נסיגה.
הקלעים החופשיים היוו השראה לתנועת ההתנגדות לגרמנים שקמה בהמשך לכיבוש צרפת במלחמת העולם השנייה. ביולי 1940, מעט לאחר תבוסת צרפת לגרמנים, הוכרז על הקמת תנועת 'הקלעים החופשיים והפרטיזנים' (בצרפתית: Francs-tireurs et partisans, FTP). זו הייתה חלק מתנועת המחתרת הצרפתית באותה מלחמה.
לקריאה נוספת
זאב לקויר, גרילה, הוצאת מערכות, 1979.
