קרב איפר הרביעי
_1918.jpeg) | ||||||||||||||||||
| מערכה: מתקפת האביב | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 9 באפריל 1918 – 29 באפריל 1918 (3 שבועות) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע מיכאל | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | הקרב השלישי על האן | |||||||||||||||||
| מקום | איפר, בלגיה | |||||||||||||||||
| תוצאה | בלימת המתקפה הגרמנית על ידי מדינות ההסכמה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
קרב איפר הרביעי המכונה גם הקרב על לייה, היה חלק ממתקפת האביב הגרמנית בפלנדריה במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא תוכנן במקור על ידי הגנרל אריך לודנדורף כמבצע ג'ורג' אך צומצם למבצע ג'ורג'ט, במטרה לכבוש את איפר, לאלץ את הכוחות הבריטיים לחזור לנמלי התעלה ולצאת מהמלחמה. בתכנון, ביצוע ובהשפעות, ג'ורג'ט הייתה דומה למבצע מיכאל (אם כי קטנה יותר ממנו), מוקדם יותר במתקפת האביב.
רקע כללי
.jpg)
באביב 1918 תכננה ההנהגה הגרמנית תחת הגנרל אריך לודנדורף מתקפה נוספת בחזית המערבית כדי לכבוש את איפר. אולם עבור הארמייה הרביעית הגרמנית, המעבר ההכרחי של קטעי איסר מצפון לאיפר, שרוחבו היה עד 12 מטר והוצף במקומות מסוימים, היווה בעיה גדולה.
מתוך 58 דיוויזיות הבריטיות שנפרסו בחזית המערבית, 46 כבר השתתפו בהדפת המתקפה הגרמנית על הסום ובדרום ארטואה. גם הדיוויזיות הבריטיות מצפון לתעלת לה באסי היו מותשות. רק כארבע דיוויזיות עמדו כעתודה בין Bethune ו-Poperinge.
ב-18 במרץ 1918, בשעה 03:45, החלה ארטילריה גרמנית להפגיז עמדות של בעלות הברית עם פגזי גז. פעולה זו שימשה בעיקר כתמרון הונאה כדי להסיח את הדעת ממתקפת האביב בין לה פרה - סן קנטן - אראס החל מה-21 במרץ. לאחר שמבצע מיכאל נתקע בתחילת אפריל, המבצע שנקרא במקור "ג'ורג" בוצע בהיקף מופחת וקיבל את הכינוי "ג'ורג'ט".
הקרב
קרב ארמנטייר
ב-9 באפריל, הארמייה הגרמנית השישית בפיקודו של הגנרל פרדיננד פון קוואסט החלה ב"מבצע ג'ורג'ט" מהאזור שבין ארמנטייר לפסטובר. התקפת חיל הרגלים החלה לאחר הכנה ארטילרית חזקה וירי פגזי גז. ארבעה קורפוסים עם 15 דיוויזיות נפרסו במתקפה, שנישאה מערבה מהאזור שממערב לליל:
הקורפוס הבווארי ה-2 עם הדיוויזיות ה-32 וה-38 וכן דיוויזיית המילואים ה-10 נערכו בימין. במרכז נערך הקורפוס ה-19 בפיקודו של אדולף פון קרלוביץ עם הדיוויזיות ה-35 וה-42 בקו הראשון ודיוויזיות המילואים ה-11 וה-81 בקו השני. משמאל לו ניצב הקורפוס ה-55 בפיקודו של גנרל פרידריך פון ברנהרדי עם דיוויזיות המילואים הבוואריות ה-1 וה-8. מאחור בקו השני נפרסו הדיוויזיות ה-8 וה-16.
הקורפוס ה-4 נפרס בגזרה הדרומית, משמאל כיסתה דיוויזיית המילואים ה-4 את פסטובר. דיוויזיות המילואים ה-18 וה-43 נשאו את המתקפה צפונה לה, מאחוריהן דיוויזיית המילואים ה-44 התקדמה בעקבותיהן כעתודה. באגף הדרומי של הארמייה השישית, קורפוס המילואים ה-40 נשאר במצב הגנתי במהלך הקרב באזור לה באסי.
ההתקפה של הארמייה השישית כוונה נגד עמדות הארמייה הבריטית הראשונה בפיקודו של הגנרל הנרי הורן. החזית בין תעלת לה באסה לארמנטייר נכבשה על ידי שש דיוויזיות של הקורפוס ה-11 בפיקודו של גנרל ריצ'רד הייקינג, שתי דיוויזיות פורטוגליות הגנו על הקטע שממזרח ללבנטי. צפונה בין ארמנטייר והולבקה היה פרוס הקורפוס ה-15 בפיקודו של גנרל ג'ון פיליפ דו קן מהארמייה השנייה, ושלוש דיוויזיות של הקורפוס הבריטי ה-9 בפיקודו של אלכסנדר המילטון-גורדון הגן על מבלט איפר שנמשך מזרחה והוחזק על ידי הצבא הבלגי מצפון-מערב ללנגמרק.
דיוויזיית האגף הימנית של קבוצת שטטן (הקורפוס הבווארי ה-2) הצליחה לכבוש את היער של Grenier בהתקפת אגף ימינה, לחדור לפלורבאיקס ולהשיג גישה ל-Lys ב-Bac St. Maur. יחידות אחרות יכלו אז להשתמש באזור זה כנקודת מוצא לחציית הנהר, בעוד שחלקים מקבוצת שטטן ליד פונט מורטייה היו מעורבים בקרב כבד עם האויב. הקווים של הדיוויזיה הפורטוגלית ה-2 תחת פיקודו של גנרל מנואל גומז דה קוסטה בין La Bassee ל-Le Maisnil נפרצו על ידי הקורפוס הגרמני ה-19. לפני שהיחידות הבריטיות יכלו לבוא לעזרתם, איבדו הפורטוגלים כמעט 7,500 איש (פציעה, מוות או שבויי מלחמה[1].
"קבוצת קראוול " (הקורפוס ה-4) זינק מעבר לנהר הליס צפונית מזרחית לסיילי, אולם לאחר מכן נבלם מזרחית לקו ליס-לאווה דרומית לאסטייר, האגף השמאלי שלו נותר תלוי לאחור מעל הקצה הצפוני של פסטובר בז'יבנשי, שאותו לא ניתן היה לכבוש. עם זאת, הגרמנים כבשו את נויב-שאפל, הרחיבו את פריצת הדרך שלהם צפונה ודרומה, ואילצו את הבריטים לסגת.
הקורפוס ה-55 הצליח לכבוש את אסטרס יחד עם "קבוצת קרלוביץ" (הקורפוס ה-19). בינתיים, "קבוצת שטטן" הצליחה להתקדם בחזית נוספת מסביב לקצה המזרחי של ארמנטייר להופליינס, מה שהוביל לכיבוש העיירה ב-12 באפריל אחר הצהריים. ארמנטייר נפלה לידיה של הדיוויזיה ה-38 של הקורפוס הבווארי ה-2. התוצאה המוצלחת של קרב ארמנטייר יותר מאשר פיצה על אובדן הקרקע בפלנדריה ב-1917 תוך מספר ימים ויצרה בסיס פוטנציאלי לפעולה נוספת. על מנת להמשיך את ההתקפה לעבר רובק, הצטרף קורפוס המילואים ה-9 מדרום לליס בין מרווילו-Riez du Vinage, באגף הימני של הקורפוס ה-4 עם דיוויזיות הרגלים ה-239 וה-240.
ההתקפה ברכס מסין
ב-10 באפריל, החלה המתקפה של הארמייה הרביעית הגרמנית בפיקודו של פרידריך זיקסט פון ארמין מצפון ללייס בין ארמנטייר להולבקה נגד הארמייה הבריטית השנייה בפיקודו של הרברט פלומר. הארמייה הרביעית נאלצה לתקוף עם האגף השמאלי לכיוון ניפה וסטינוורק. היא כללה שני קורפוסים עם 6 דיוויזיות, שהרחיבו את חזית הקרב צפונה:
- קורפוס המילואים ה-18 עם הדיוויזיה ה-7 ודיוויזיות המילואים ה-17 וה-49.
- קורפוס המילואים ה-10 עם דיוויזיות הרגלים ה-31 וה-214 ודיוויזיית המילואים ה-36.
מתקפה זו, שהורחבה צפונה, פגעה בגזרת הקורפוס הבריטי ה-9 תחת גנרל המילטון-גורדון והתקדם במהירות, הצליחו הגרמנים לכבוש את מסין (Mesen) ביום הראשון. ב-11 באפריל הוציא פילדמרשל דאגלס הייג את פקודת היום הבאה לחייליו: ”אין לנו ברירה אלא להילחם בזה! כל תפקיד חייב להימשך עד האיש האחרון: אסור שתהיה נסיגה. עם הגב אל הקיר ואמונה בלגיטימיות של המטרה שלנו, כל אחד מאיתנו חייב להילחם עד הסוף.”
בתפר שבין הארמיות הרביעית והשישית, התקדמו הקורפוס הבווארי ה-3 וקורפוס המילואים של המשמר עם 7 דיוויזיות נוספות שהוכנסו לקרב. ב-12 באפריל, הקורפוס האלפיני הגרמני שזה עתה הובא בפיקודו של לודוויג פון טוצ'ק החליף את דיוויזיית המילואים ה-10 ב-Steenwerk ותקף את Bailleul בבוקר ה-13 באפריל. התוקפים הגרמנים דחפו הלאה לעבר מרכז האספקה החשוב של הזברוק. עד 15 באפריל הם התקדמו למרחק של 5 ק"מ מהאזברוק וכבשו את בייול.
במצב זה, ב-14 באפריל, ביקש הייג בדחיפות תגבורת מהמפקד העליון של כוחות בעלות הברית, גנרל פרדיננד פוש. אפילו שרידי היחידות הפורטוגזיות שימשו לחיזוק הכוחות הבריטיים בין לילרס לסטנבק. בגלל המשך ההתקפות הגרמניות בגזרה המרכזית, פוש סירב בתחילה לשלוח את התגבורת הצרפתית המבוקשת, רק שתי דיוויזיות הוקצו מיד לצפון. בסוף אפריל כבר היו 7 דיוויזיות צרפתיות בפלנדריה עם ה- Détachement d'armée d Nord תחת גנרל אנטואן דה מיטרי.
במתקפה שהושקה ב-9 באפריל, נפרסו תחילה 21 דיוויזיות גרמניות. בשלב השני של המתקפה, 15 דיוויזיות נוספות מגזרות אחרות של החזית. הדיוויזיות ה-233, ה-235 וה-240, הדיוויזיה הבווארית ה-4 ודיוויזיות המילואים ה-13 וה-19 הועברו לפלנדריה כתגבורת דרך ליל. בנוסף דיוויזיות המשמר ה-1 וה-3, הדיוויזיות ה-4, ה-12, ה-25, ה-39, ה-119 וה-239) הובאו מחזית ההתקפה של מבצע מיכאל שנבלם.
התקפות על הר קמל
בין ה-17 ל-19 באפריל, הבריטים הדפו בהצלחה מתקפה גרמנית ראשונה על הר קמל, ואף הצליחו להחזיק את Béthune. ב-18 באפריל, ההתנגדות מול חזית הארמייה השישית הפכה נוקשה יותר ויותר. "קבוצת קראוול" (הקורפוס ה-4) השתלטה לזמן קצר על הכפרים פסטובר וז'יבנשי, אך אז נאלצה לסגת בשל התקפות הנגד הבריטיות. "קבוצת זיגר" (קורפוס המילואים ה-18) נאלצה להגן על עצמה מפני התקפות נגד כבדות ב-Wytschaete. בעקבות כך הארמייה השישית נאלצה לעבור להגנה.
בין ה-19 ל-24 באפריל חלה הפוגה בלחימה שבמהלכה השתלטו הכוחות הצרפתיים על חזית הר קמל. הקורפוס ה-36 הצרפתי בפיקודו של גנרל נולט הגיע בזה אחר זה עם שלוש דיוויזיות נוספות כדי לתגבר את החזית שם.
על מנת להעניק סיום מוצלח למבצע ג'ורג'ט, החליטו הגרמנים להעביר כעת את המוקד העיקרי לארמייה הרביעית שתקפה מצפון. כמו בתחילת המלחמה, המטרה הייתה לשלוט ברכסים ליד מסין. תוכנית התקיפה לכיבוש האזור הגבוה Kemmel - Dranoutre תוכננה ב-19 באפריל. על קורפוסי המילואים ה-10 וה-18 הוטל לבצע את המתקפה. "קבוצת זיגר" הייתה אמורה להיפרס עם שלוש דיוויזיות בקו הראשון ושתי דיוויזיות בקו השני על קו הכפרים של Voormezeele, Dickebusch וקמל. "קבוצת אברהרדט" היה אמור להתקדם עם מערך התקפה דומה נגד הר קמל והרכסים משני צידי ה-Vleugelhoek.
הקרב השני על הר קמל החל בבוקר ה-25 באפריל 1918. הגרמנים ירו כל הלילה פגזי גז לעבר עמדות בעלות הברית. הקורפוס הבריטי ה-22 בפיקודו של גנרל אלכסנדר גודלי וכוחות הצבא הצרפתי בפיקודו של גנרל מיטרי הגנו על הרכס החשוב. הצרפתים חיזקו את הגנותיהם בהתקפות אוויר חזקות. בשעה 6:00 הצליח הקורפוס האלפיני הגרמני להסתער על הר קמל, והצרפתים נאלצו לסגת לרודנברג ולשרפנברג. הניסיון של הכוחות המזוינים הגרמניים לכבוש את השרפנברג הצליח ב-29 באפריל.
לאחר מכן
ב-29 באפריל נתן הגנרל לודנדורף את ההוראה לעצור את המתקפה בחזית המערבית. ההפסדים בצד הגרמני היו 109,300 איש עם 28 דיוויזיות מעורבות. 25 הדיוויזיות הבריטיות המעורבות בקרב איבדו 76,300 איש ו-8 הדיוויזיות הצרפתיות איבדו 35,000 איש כולל שבויים. רק כעבור חודש, ב-27 במאי 1918, החלה מתקפה גרמנית נוספת על נהר האן, שהובילה את הגרמנים עד למארן ו-92 ק"מ מפריז. אולם התקדמות זו הסתיימה כבר ב-4 ביוני 1918.
הר קמל נכבש מחדש על ידי כוחות בריטים ובלגים במהלך מתקפת מאה הימים בסוף אוגוסט 1918.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ פורטוגל גייסה 56,500 חיילים לחזית בצרפת במהלך מלחמת העולם הראשונה, ראה פורטוגל במלחמת העולם הראשונה
