הרבית
"הרבית" הוא שמו של מיצב גדול מאת הפסלת הישראלית סיגלית לנדאו ואשר הוצג בביתן "בילי רוז" במוזיאון ישראל. המיצג נבנה כחלק מתערוכה שנקראה "גרר..." אותה אצרו יגאל צלמונה ושרית שפירא ונפתחה ב-8 באוגוסט 1995. לצד לנדאו השתתף בתערוכה גם האמן הישראלי גיא בר אמוץ.
במרכז המיצב, אליו נכנסים המבקרים דרך פתח בקיר שעוצב מבקבוקי פלסטיק של משקאות שונים, הועמד אובייקט נמוך שנבנה בעזרת משטחים ("פדים") ל"עכבר" ועוצב לצורת "אבן השתייה" שבהר הבית. במרכזו חפרה לנדאו מכתש ובו גידלה פטריות שנלקחו מבני אדם במצב של חוסר הכרה ("צמח").
לצד האובייקט בנתה לנדאו אוהל העשוי מדלתות ובו ותכולת בית. מן התקרה נתלו בשרשראות פסלי ברונזה אקספרסיביים של נשים פרושות זרועות, המאזכרים את פסלו של ז'ק ליפשיץ "אם וילד" (1945-1941), אשר מוצב במוזיאון. אובייקטים נוספים שנתלו מן התקרה כללו שני תופי מרים אשר עוצבו לדמות עיניים והצופים התבקשו לזרוק אבנים קטנות אליהן.
בחלל התערוכה הוקרנו קטעי וידאו ובהם ראיון עם רסטורטור ממוזיאון ישראל שהציג תהליך של "עישון" אותו עוברות יצירות אמנות המוכנסות אל המוזיאון ונועד להרוג פטריות ובקטריות אחרות, וכן צילום של לנדאו, הלבושה בבגד ניילון שחור ובמסכת גז במזבלה ליד הכפר הערבי אל עזרייה.
"תמיד עניין אותי מה קורה מתחת לאבן", העירה בראיון על העבודה, "קשה להתעלם מהקשרי האינתיפדה, שם מורמות אבנים מסוג אחר. מוטיב ההרמה והחיטוט חזק אצלי מאוד: הרמה של אבן, הרמת פסלו של נמרוד וחשיפת תוכן הכן שעליו הוא עומד, רחל המחכה שיעקב ירים את האבן מפי הבאר - זה מתקשר לאקטיביות ולפסיביות, וגם לצורך של הצאן לשתות".[1] בין הפריטים הנוספים בתערוכה בלט סרט וידאו בו נוצר קישור בין פעולת השימור הפיזית והרעיונית המתנהלת במוזיאונים, לבין הסביבה הפוליטית-חברתית בו ניצב המוזיאון כ"הר" לאומי.
הערות שוליים
- ^ דרומי, אורי, "גררר...", סטודיו, גיליון מס' 64, אוגוסט ספטמבר 1995, עמ' 27.
