הרולד מור
_Hal_Moore_at_West_Point_10_May_2010.JPG) | |
| גנרל הרולד מור, 2010 | |
| לידה |
13 בפברואר 1922 בארדסטון, קנטאקי |
|---|---|
| פטירה | 10 בפברואר 2017 (בגיל 94) |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1945–1977 (כ־32 שנים) |
| דרגה |
 לוטננט גנרל |
| תפקידים בשירות | |
מפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 של דיוויזיית הפרשים הראשונה.svg){kind=small} מפקד החטיבה ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה מפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 מפקד בסיס פורט אורד | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת קוריאה מלחמת וייטנאם: קרב יה דראנג | |
| עיטורים | |
 צלב השירות המצוין כוכב הכסף כוכב הארד (4) מדליית השירות המצוין לגיון ההצטיינות (3) לב הארגמן | |
הרולד גרגורי "האל" מור ג'וניור (באנגלית: Harold Gregory "Hal" Moore, Jr; 13 בפברואר 1922 - 10 בפברואר 2017) היה לוטננט גנרל בצבא ארצות הברית. מור היה אחד ממקבלי עיטור צלב השירות המצוין (Distinguished Service Cross), שהוא העיטור השני בחשיבותו בצבא האמריקאי. מור התפרסם בזכות פיקודו על הכוחות האמריקאיים קרב יה דראנג, ב-14 בנובמבר 1965.
ביוגרפיה
מור נולד בבארדסטון שבקנטאקי. בנעוריו עבר מור להתגורר בוושינגטון, שם סיים את לימודיו בתיכון. לאחר מכן, המשיך לאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. אחרי שנתיים באוניברסיטה נסע לג'ורג'יה שם עבד עבור חבר בית הנבחרים.
ב-1945 סיים מור את לימודיו באקדמיה הצבאית בווסט פוינט כקצין חיל רגלים ואחר כך סיים תואר שני ביחסים בינלאומיים מאוניברסיטת הרווארד. בשנים 1945 עד 1948 הוצב ביפן כמפקד מחלקה ברגימנט החי"ר המוצנח ה-187. ב-1948 הוצב בדיוויזיה המוטסת ה-82 שבסיסה בפורט בראג, ושירת ביחידת ניסויים של מצנחים[1]. במלחמת קוריאה פיקד על פלוגת חיל רגלים ומרגמות כבדות. ב-1954 חזר לווסט פוינט ושירת כמדריך ללוחמה טקטית במשך שלוש שנים. לאחר מכן שירת כמפקד הגדוד ה-1 ברגימנט החי"ר ה-7 בדיוויזיית הפרשים הראשונה[2], אשר לחם בקרב יה דראנג, במלחמת וייטנאם[3]. מור פיקד על הגדוד בלחימה כנגד כוחות אויב עדיפים ובתנאים קשים. על האופן בו פיקד על הגדוד עוטר בצלב השירות המצוין.
לאחר הקרב קודם מור ומונה למפקד חטיבת החי"ר המוטסת ה-3 בדיוויזיית הפרשים הראשונה ופיקד עליו במבצעים מוטסים בגזרת בונג סון[4]. בתפקידו הבא שימש מור כמפקד דיוויזיית החי"ר ה-7 ולאחריו מונה לפקד על בסיס פורט אורד שבקליפורניה. מור תיאר את חוויותיו מן הלחימה בקרב יה דראנג בספרו "חיילים היינו וצעירים!" (1992). הספר, שהפך לסרט בשנת 2002 ("חיילים היינו"), מוגדר כקריאת חובה לקציני החי"ר בצבא ארצות הברית[5].
מור היה נשוי לג'ולי (ממנה התאלמן) ואב לחמישה ילדים. שניים מילדיו משרתים כקציני קבע בצבא ארצות הברית, ועוד בן שפרש מהצבא בדרגת לוטננט קולונל.
עיטורים עיקריים
- צלב השירות המצוין
- אות לגיון ההצטיינות
- כוכב הארד (3 פעמים, פעמיים בשל הפגנת גבורה בשדה הקרב)
- תג הצנחן המומחה (Master Parachutist Badge)
- לב הארגמן
ספריו
- הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006 (עובד לסרט "חיילים היינו" בשנת 2002)
- "חיילים אנחנו עדיין", 2008
קישורים חיצוניים
האל מור נואם על מנהיגות, סרטון באתר יוטיוב- ראיון עם האל מור על סיפור "חיילים היינו וצעירים!"
- סא"ל שי קלפר, מנהיגות המג"ד בשדה הקרב בעבר, בהווה ובעתיד, מערכות 434, דצמבר 2010, עמ' 26–37.
הערות שוליים
- ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו צעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 37.
- ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 38.
- ^ הארולד ג' מור וג'וסף ל' גאלוויי, "חיילים היינו וצעירים!", הוצאת צה"ל/ פו"ם – המכון לחקר הטקטיקה והפעלת הכוח, 2006, עמוד 134.
- ^ ג'ון גאלבין, "היורדים לקרב", הוצאת מערכות, 1972, עמודים 336-349.
- ^ שון ניילור "יום שלא טוב למות בו", תל אביב: המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה - המכון - לחקר הטקטיקה, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמוד 287.
