הרייכסווהר השחור
הרייכסווהר השחור (בגרמנית: Schwarze Reichswehr) הוא הכינוי ליחידות צבאיות לא-רשמיות אשר הוקמו בגרמניה בתחילת תקופת רפובליקת וויימאר, חרף ההגבלות של חוזה ורסאי. יחידות אלו פעלו בחשאי ושמרו על אוטונומיה רבה. הן פורקו בעקבות הפוטש של קיסטרין ב-1923.
רקע
לאחר מלחמת העולם הראשונה צומצם גודלו של צבא גרמניה על פי חוזה ורסאי למאה אלף איש, לעומת אחד-עשר מיליון חיילים שהיו בו עם תום המלחמה. כדי לשמור על הגבלות אלה, הקימו מדינות ההסכמה ועדה צבאית שתפקידה היה לפקח על הפעילות הצבאית הגרמנית. ה"רייכסווהר", כפי שנקרא הצבא הגרמני בתקופת רפובליקת ויימאר, לא היה המשכו הישיר של הצבא הקיסרי הישן, אלא נוצר כתוצאה מהכרזה על "צבא זמני" שלאחריה באה הכרזה על "צבא המעבר" (בספטמבר 1919). היו אלה מסגרות ארגוניות חדשות וגמישות, והתחלופה של כוח אדם ויחידות הייתה גבוהה.
עם סיומה של המלחמה החל גל רחב היקף של מהפכנות אשר שטף את האומה הגרמנית. עוד בטרם הוכרז על רפובליקה, הכריז העיתונאי היהודי קורט אייזנר על הקמת "רפובליקה סוציאליסטית" בבוואריה, ולאחר רציחתו בידי איש ימין קיצוני, נתפס השלטון בידי פועלים אשר הכריזו על הרפובליקה הסובייטית הבווארית בנוסח המוכר שראו בברית המועצות אך שנה לפני כן. מצב האנרכיה שרר גם בצפון ובמזרח גרמניה. על גבולותיה המזרחיים של גרמניה איימו כוחות פולניים, בעוד במדינות הבלטיות התקדם הצבא האדום, והיה חשש כי משם ימשיך ויהווה איום על אזורים בהם יש לגרמניה אינטרס. במערב שלט הצבא הצרפתי כצבא כיבוש בחבל הרוהר.
במצב עניינים זה, החליטו הגנרלים הגרמנים הנס פון זקט (מפקד הרייכסווהר בשנים 1926-1920) ואוטו גסלר כי לגרמניה אין די ב-100,000 חיילים. בעקבות המרד השלזי גויסו בחשאי כמה יחידות פרייקור (מיליציות ימניות קיצוניות) בפיקודו של פדור פון בוק, ועברו אימונים צבאיים בסתר. הם הוצבו כחיל מצב בקיסטרין שבברנדנבורג. בהמשך גויסו בחשאי יחידות נוספות שהיוו יחד את "הרייכסווהר השחור". הרייכסווהר הרשמי סיפק לרייכסווהר השחור לא רק נשק, תחמושת וציוד, אלא גם קצינים, מאמנים ומתקני אימונים; עם זאת, מפקדי הרייכסווהר השחור לא נשלטו לחלוטין בידי הצבא הסדיר, ונהנו מאוטונומיה מסוימת. חיילי הרייכסווהר השחור היו מעורבים בסדרת רציחות המכונות "רציחות פמה" בהן נרצחו אנשים אשר נחשבו לאויבי המולדת ולמשתפי פעולה עם הוועדה הצבאית של מדינות ההסכמה.
לציבור בגרמניה נודע על קיומו של הרייכסווהר השחור בעקבות "הפוטש של קיסטרין". ב-1 באוקטובר 1923 התמרדו 18,000 מחיילי הרייכסווהר השחור בפיקודו של ברונו בוכרוקר וניסו ללכוד את קיסטרין. אנשי הרייכסווהר הסדיר הדפו אותם. במקביל, נכשל המרד גם במספר מוקדים נוספים, ובוכרוקר נעצר והורשע בבגידה, אולם רבים מהמורדים לא נעצרו כלל. בעקבות כך פורקו יחידות הרייכסווהר השחור, אולם גרמניה המשיכה להגדיל את כוחה הצבאי בחשאי.
קישורים חיצוניים
- Vorbereitung auf den Nationalsozialismus – „Die Schwarze Reichswehr“ als Mentalitätsgeschichte. Telepolis
- Bernhard Sauer: Goebbels »Rabauken«. Zur Geschichte der SA in Berlin-Brandenburg. (PDF; 6,5 MB) In: Jahrbuch des Landesarchivs Berlin, 2006
- Bernhard Sauer: Die Schwarze Reichswehr und der geplante Marsch auf Berlin. (PDF; 1,1 MB) In: Berlin in Geschichte und Gegenwart. Jahrbuch des Landesarchivs Berlin, 2008.
- Alexander Dimitrios: Oberleutnant Schulz 1898–1963 Organisator der „Schwarzen Reichswehr“, Kurzbiographie. (PDF; 430 kB) März 2010
