הרפגוס
הרפגוס, (המאה ה-6 לפנה"ס) היה מצביא מדי ששרת את אסטיאגס מלך מדי, אולם בגד בו וסייע לכורש מלך פרס.
ביוגרפיה
חייו של הרפגוס אפופים בערפילי האגדה. המקור היחיד אודות חייו הוא ההיסטוריון היווני הרודוטוס, שחי מאה שנה לאחר מכן, וכתביו נחשבים לרוב למפוקפקים.
על פי הרודוטוס. הרפגוס היה הנאמן ביותר מבין אנשיו של אסטיאגס מלך מדי. והוא אף רומז על כך שהיה קרוב משפחתו. אסטיאגס שבתו מנדנה עמדה ללדת, חלם חלום בו ראה שנכדו יסכן את ממלכתו. ועל כן מיד כשנולד הפעוט נתן אותו להרפגוס והורה עליו להרוג אותו. הרפגוס לקח את הילד לביתו אולם לא רצה להרוג אותו כיוון שחשש מנקמתה של מנדנה. על כן לקח את הילד לאיכר בשם מיתרידטס וציווה עליו להרוג אותו. אולם אשתו של מיתרידטס קינו החליפה אותו בבנה שלה שמת כבר, והיא ובעלה גידלו את הילד שגדל להיות כורש.
יום אחד כאשר כורש שיחק עם חבריו, הוא פצע את אחד מהם שהיה בן אצולה. אביו של הפצוע לקח את כורש ומיתרידטס למשפט בפני המלך. המלך לתדהמתו גילה שהנער דומה לו מאוד. הוא חקר בעינויים את מיתרידטס שהודה לבסוף שאכן הנער אינו בנו שלו. המלך קרא להרפגוס שהודה שאכן לא הרג במו ידיו את כורש. אולם אמר שהיה בטוח שהילד מת כיוון שראה את גופתו. אסטיאגס העמיד פנים כאילו סלח, אולם בפועל רצח את בנו של הרפגוס והכין תבשיל מבשרו. הרפגוס עבר בשתיקה על המעשה, וכורש נשלח לאנשאן אל אביו כנבוזי הראשון. כאשר בגר כורש שלח לו הרפגוס איגרת וקרא לו להתמרד נגד סבו. את האיגרת הוא הטמין בתוך גופת ארנב מת. כורש קרא את האיגרת ובעזרת אביו ארגן התקוממות של הפרסים נגד המדיים. אסטיאגס בסכלותו הפקיד על הצבא את הרפגוס אולם הרפגוס כצפוי ערק עם מרבית הצבא לצבאו של כורש במהלך קרב על העיר פסארגדה, אלו שלא ערקו נהרגו. לאחר עוד כמה קרבות קצרים כבש כורש את מדי ולקח בשבי את אסטיאגס.
מרבית הסיפור הוא קרוב לוודאי אגדה.[1] אם כי הבגידה של הרפגוס היא ככל הנראה אמת, כיוון שבכרוניקה של נבונאיד[2] נכתב:
המלך אסטיאגס קרא את חייליו וצעד נגד כורש מלך אנשאן כדי לפגוש אותו בשדה הקרב הצבא של אסטיאגס התמרד נגדו ומסר עצמו לכורש
— הכרוניקה של נבונאיד
בהמשך סייע הרפגוס לכורש במהלך מלחמתו בקרויסוס מלך לידיה. הוא הציע לכורש להציב את חיל גמלים שלו מול חיל הפרשים הלידי שנודע באיכותו. הסוסים נבהלו מריח הגמלים ונסוגו.
מאוחר יותר לאחר דיכוי המרד של פקטיאס, יצא המפקד הפרסי מזרס למסע באסיה הקטנה במטרה להעניש את בעלי בריתו של פקטיאס. אולם הוא חלה ומת והרפגוס החליף אותו. הוא החל לכבוש את ערי איוניה. פוקאיה הותקפה ראשונה. על פי הרודוטוס, הרפגוס הסכים שהתושבים יהרסו רק אחד ממבצריהם. אולם הם הערימו עליו ונמלטו דרך הים. תושבי טאוס נמלטו באופן דומה. שאר הערים ניסו להתגונן אולם נכשלו, מלבד מילטוס שהשתעבדה מרצון. מרבית קאריה נכבשה גם היא ללא קרב. אולם כאשר ניסה לכבוש את ליקיה לקחו תושבי אחת הערים את בניהם, נשיהם, עבדיהם, ורכושם, והעלו אותם באש. לאחר מכן נלחמו נגד הפרסים עד שמתו כולם. מכאן והילך לא ידוע דבר על הרפגוס.
לקריאה נוספת
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
הערות שוליים