רפובליקת קארס
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | ממשלה זמנית |
| שפה נפוצה | טורקית עות'מאנית |
| עיר בירה | קארס |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 1 בדצמבר 1918 |
| פירוק | |
| תאריך | 19 באפריל 1919 |
| ישות קודמת |
 האימפריה העות'מאנית |
| ישות יורשת |
 טורקיה |
| דמוגרפיה | |
| דת | אסלאם סוני |
| כלכלה | |
| מטבע | קורוש |
הממשלה הלאומית הזמנית של דרום הקווקז (טורקית עות'מאנית: Cenub-ı Garbi Kafkas Hükûmet-i Muvakkate-i Milliyesi) הידועה גם בשם רפובליקת קארס הייתה ממשלה זמנית קצרת מועד עצמאית להלכה, שקמה בעקבות הפסקת האש של מודרוס, הפסקת האש שסיימה את מלחמת העולם הראשונה. היא בוטלה על ידי הנציב העליון הבריטי, האדמירל סומרסט גואו-קאלתורפ. הממשלה הזמנית הונהגה על ידי פאחר אל-דין פיריאוגלו ומרכזה הייתה בעיר קארס. היא התקיימה מה-1 בדצמבר 1918 ועד לביטולה על ידי בריטניה ב-19 באפריל 1919. חלק מההיסטוריונים מתארים את ממשלתה כממשלת בובות של האימפריה העות'מאנית.
האזורים שנכללו תחת שליטת הממשלה הזמנית היו בעיקרם המחוזות שאוכלסו ברוב מוסלמי בהם המחוזות העות'מאניים קארס וארדהאן, פלך ירוואן (ארמניה) ואובלסט בתומי, אוייזד אחלציחה ואוייזד אחלכלכי (גאורגיה) שהיו מחוזות במלכות המשנה של הקווקז של האימפריה הרוסית. יחד עם זאת, מבחינה מעשית, הייתה הרפובליקה מוגבלת במחוז קארס והיא התקיימה לצד שלטונו של המושל הכללי הבריטי (הרפובליקה של בתומי), שנוצרה בעקבות ההתערבות של מדינות ההסכמה בעבר הקווקז.
רקע
בהתאם לחוזה ברסט-ליטובסק העבירה האימפריה הרוסית, ב-3 במרץ 1918, את השליטה על קארס, ארדהאן ובתומי לידי העות'מאנים. שמונה חודשים לאחר מכן, ב-30 באוקטובר 1918, נסתיימה מלחמת העולם הראשונה עם הפסקת האש של מודרוס. על פי ההסכם נדרש הצבא העות'מאני לסגת מכל השטחים השייכים לאימפריה הרוסית בקווקז ולחזור לקווי הגבול שהיו לה לפני המלחמה. עד ל-4 בדצמבר של אותה שנה נסוגו הכוחות העות'מאניים לגבול שהיה לה עם האימפריה הרוסית לפני 1877 אולם התעכבו בעזיבת מחוז קארס במשך חודשיים.
בשני החודשים שבהם התעכב הצבא העות'מאני בנסיגתו הוקמה ממשלה זמנית, פרו-עות'מאנית, שהתנגדה לשילוב הצפוי של המחוזות המאוכלסים ברוב ארמניה לתוך הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה (הרפובליקה הארמנית שהתפצלה מהרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה). הוקמו "מועצות לאומיות אסלאמיות" בריכוזי האוכלוסייה העיקריים של מחוז קארס - אולטו, קאגיזמן, איגדיר, סאריקמיס, ארדהן ובעיר קארס עצמה, וכן באזורים האחרים שהיו מאוכלסים באוכלוסייה מוסלמית דוברת טורקית (בכללם באחלציחה, אחלכלכי ובתומי).
החשובה מבין כל הוועדות האסלאמיות שהוקמו הייתה "המועצה האסלאמית של קארס", שהוקמה ב-5 בנובמבר 1918. בדצמבר של אותה שנה שונה שמה ל-"המועצה הלאומית". בינואר 1919 שונה שמה ל-"המועצה הלאומית של קארס" ובסופו של דבר, במרץ 1919, שונה שמה ל-"הממשלה הלאומית הזמנית של דרום הקווקז". הממשלה הזמנית טענה לסמכות על מחוז קארס וכן על כל האזורים המאוכלסים בטורקים ובמוסלמים באזור שבין בתומי לנחיצ'יבאן. אלה הם כל האזורים בהם התעכב הצבא העות'מאני בנסיגתו וכמעט כל אזור השליטה של העות'מאנים בקווקז להוציא את אזור אזרבייג'ן שמהם נסוג הצבא העות'מאני כאמור בהפסקת האש של מודרוס.
הרפובליקה
למרות תבוסת האימפריה העות'מאנית וייסוד הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה באזורים אלה, הוועדה הלאומית המוסלמית, תחת מנהיגותו של דר. איסט אוקטיי ביי ב-1 בדצמבר 1918, הכריזה באופן חד-צדדי על עצמאותה של הרפובליקה, ובחרה את סיהנגירזדה איברהים ביי לנשיא. הממשלה החדשה ביקשה את הכרתם של השלטונות האימפריאליים של יפן. המלחמה נסתיימה באותה שנה, וכאשר ארמיסטיס ממודרוס (באוקטובר 1918) ביצע את נסיגת הצבא העות'מאני לגבולות 1914. הבריטים כבשו את בתומי אבל העות'מאנים סירבו לוותר על קארס. המושל הצבאי שלה הקים ממשלה זמנית בראשות פהרטין פיריאוגלו, שטען לריבונות טורקית על קארס, ועל המחוזות דוברי הטורקית הסמוכים: בתומי וגיומרי. המחוז היה מוחזק על ידי ארמניה בינואר 1919, אבל הממשלה הפרו-טורקית נתמכה בעיר קארס. הפרלמנט של הרפובליקה החדשה התכנס ב-17 בינואר של אותה שנה. ואימצה את החוקה שנקראה: "Teskilâtı Esasiye Kanunu". עם 18 סעיפים ארוכים ומפורטים, הנשים איבדו את זכות ההצבעה. קארס הוכרזה כבירת הרפובליקה והשפה הטורקית כשפה רשמית.
ב-13 בינואר 1919, משלחת של 60 ארמנים נשלחה לקארס על ידי המפקד הבריטי של בתומי, כדי להשליט את ההגמוניה הארמנית. הפרלמנט של רפובליקת קארס דחתה את ההצעה וסירבה להמשך כל משא ומתן עם הארמנים. תקרית אלימה בין המפלגות שגדלו בצורה דרמטית אחרי אירוע זה. יחידות בריטיות כבשו את קארס ב-19 באפריל 1919, כשהם מפזרים את הפרלמנט של רפובליקת קארס, ושולחים את מנהיגיה למלטה.
קישורים חיצוניים
