הרפובליקה ההלנית הראשונה
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | רפובליקה | ||
| שפה נפוצה | יוונית | ||
| עיר בירה | נאפפליו | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | מלחמת העצמאות היוונית | ||
| תאריך | 23 בפברואר 1821 | ||
| פירוק | ועידת לונדון (1832) | ||
| תאריך | 30 באוגוסט 1832 | ||
| ישות קודמת |
 האימפריה העות'מאנית  אראופגוס של מזרח יוון הקונטיננטלית  הסנאט של מערב יוון הקונטיננטלית  הסנאט הפלופונסיאני  המערכת הצבאית-פוליטית של סאמוס | ||
| ישות יורשת |
 ממלכת יוון .svg){kind=small} נסיכות סאמוס | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות יוונית-אורתודוקסית | ||
.svg)
הרפובליקה ההלנית הראשונה (ביוונית: Α' Ελληνική Δημοκρατία) הוא השם שניתן למדינה הזמנית שהתקיימה ביוון במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821-1827). זהו מונח היסטוריוגרפי בלבד, המדגיש כי אופי המשטר הזמני שקדם לייסודה של ממלכת יוון העצמאית היה חוקתי ודמוקרטי, ועל ידי כך קושר תקופה זו בתולדות יוון עם הרפובליקות ההלניות השנייה והשלישית שקמו מאוחר יותר.
היסטוריה
בשלבים הראשונים של המרד הוקמו בחלקים שונים של יוון מועצות אזוריות נבחרות, שניהלו את הלחימה בשלטון העות'מאני. הן הוחלפו בראשית 1822 על ידי ממשל מרכזי - האספה הלאומית הראשונה, שהתכנסה באפידברוס ואישרה את חוקתה הראשונה של יוון. המדינה החדשה לא זכתה להכרת המעצמות הגדולות של התקופה, ולאחר הצלחות ראשוניות איימה להתרסק הן בשל מלחמת אזרחים פנימית הן בשל ניצחונות הצבא הטורקי-מצרי בפיקודו של איברהים פאשה, שנשלח לדכא את המרד.
ברגעי משבר אלה הצילה התערבותן של המעצמות הגדולות – בריטניה, צרפת ורוסיה – את מאבקם של היוונים לחירות. הצעתן, שנוסחה בהסכם לונדון (1827), להעניק ליוונים אוטונומיה תחת ריבונות עות'מאנית, נדחתה על ידי הסולטאן הטורקי. קרב נאווארינו (1827), שניטש על רקע ניסיונן של המעצמות לאכוף את תנאי ההסכם, הסתיים במפלת הצי העות'מאני-מצרי וקירב את היוונים עוד יותר להשגת מטרתם – עצמאות מלאה.
ב-1827 נתכנסה האספה הלאומית בפעם השלישית בטריזינה (טרויזן), הכריזה על הקמתה של "המדינה ההלנית" (Ελληνική Πολιτεία) ובחרה ברוזן יואניס קפודיסטריאס למושל יוון. קפודיסטריאס החל בכינון סדרי שלטון חדשים כדי לפתור את בעיותיה של הארץ מוכת המלחמה, אך בתוך זמן קצר נקלע לעימות עם החמולות והמנהיגים המקומיים החזקים, שנפגעו מן הרפורמות והסדרים החדשים שהנהיג. ב-1831 נרצח קפודיסטריאס על ידי יריביו הפוליטיים, ויוון הוטלה שוב למלחמת אזרחים. אחיו אבגוסטינוס, שמילא את מקומו, נאלץ להתפטר לאחר שישה חודשים. שוב התערבו שלוש המעצמות הגדולות, ובוועידת לונדון, שנתכנסה ב-1832, הכריזו על הפיכתה של מדינת יוון למונרכיה ומינו למלכה הראשון את הנסיך הבאווארי אוטו מוויטלסבך.
ראשי המדינה
נשיאי הוועד הפועל של המנהל הזמני של יוון
- אלכסנדרוס מברוקורדטוס (Αλέξανδρος Μαυροκορδάτος) 13 בינואר 1822- 10 במאי 1823
- פטרוס מברומיכאליס 10 במאי 1823 - 31 בדצמבר 1823
- גאורגיוס קונטוריוטיס (Γεώργιος Κουντουριώτης) 31 בדצמבר 1823 - 26 באפריל 1826
- נשיא הנציבות
- אנדריאס זאימיס (Ανδρέας Ζαΐμης) 26 באפריל 1826 - 14 באפריל 1827
ראשי ממשלה
- ועדה מושלת (מבחירתו של קפודיסטריאס ועד כניסתו לתפקיד, 14 באפריל 1827 - 23 בינואר 1828)
- יואניס קפודיסטריאס (נבחר ב-30 במרץ 1827), נכנס לתפקיד ב-24 בינואר 1828 - 9 באוקטובר 1831
- אבגוסטינוס קפודיסטריאס, 9 באוקטובר 1831 - 9 באפריל 1832
- 3 ועדות מושלות שונות, 9 באפריל 1832 - 25 בינואר 1833
קישורים חיצוניים
