הרפובליקה הליגורית

הרפובליקה הליגורית
Repubblica Ligure
דגל	סמל
ממשל
עיר בירה	ג'נובה
היסטוריה
הקמה	מלחמות המהפכה הצרפתית
תאריך	14 ביוני 1797
פירוק	סיפוח לצרפת
תאריך	4 ביוני 1805
ישות קודמת	הרפובליקה של ג'נובה
ישות יורשת	הקיסרות הראשונה

הרפובליקה הליגורית (באיטלקית: Repubblica Ligure) הייתה רפובליקה קצרת-מועד, מדינת חסות של צרפת, אשר נוצרה על ידי נפוליאון ב-14 ביוני 1797. היא כללה את שטחי הרפובליקה של ג'נובה אשר כללה את רוב האזור של ליגוריה, באזור צפון מערב איטליה. החוקה הראשונה שלה הוכרזה ב-22 בדצמבר 1797, עם הצגת מנהיגות הרפובליקה. בשנת 1800 הדוג'ה נבחר ל-5 שנים. ובשנת 1802 הוא נבחר לכל החיים. ביוני 1805, ג'נובה סופחה על ידי הצרפתים.

הרפובליקה עשתה שימוש בדגל המסורתי הגנואזי, עם צלב אדום על רקע לבן.

היסטוריה

אחרי העימות שהתרחש במאי 1797 בין התושבים הגנואזים לבין השליטים העשירים שלהם, נפוליון כבש את ג'נובה וכונן סדר משלו. הצרפתים ששדדו את ג'נובה בצורה מסיבית, הותירו את המדינה חרבה. נפוליאון הודיע על הקמת הרפובליקה הליגורית ב-6 ביוני 1797. השיתוף פעולה של התושבים תחת שליטת נפוליאון התקיים ללא ספק על ידי הארכיבישוף ג'ובאני לרקרי, שהראה את תמיכתו בצרפת רק כעבור שלושה ימים. חוקה ליגוריאנית פורסמה, אשר לא הייתה פרוגרסיבית, אלא רק כמסמך זמני. בדצמבר אותה שנה החלפה החוקה, ורוב גדול אישר את החוקה באמצעות משאל עם.^[1]

ביוני, 1798, השליטים של הרפובליקה הליגורית הובילו את העם למלחמה נגד פיימונטה אחרי ניסיון של הגולים לפתוח במרד. הצרפתים בסופו של דבר התערבו במלחמה, וכתוצאה מכך אירע הכיבוש הצרפתי של פיימונטה.

בשנת 1800, הרפובליקה הוקפה על ידי הצבא האוסטרי והצי הבריטי. כ 30,000 נפגעים נפגעו כתוצאה מהלחימה, והצבא הצרפתי היה צריך להסתמך על שיקום כלכלי. לזמן קצר כבשו כוחות אוסטריה בשנת 1800 את הרפובליקה, אבל נפוליאון חזר עד מהרה עם הצבא שלו. חוקה חדשה פורסמה בשנת 1801, והוקמו מוסדות דומים יותר לאלו של הרפובליקה של ג'נובה, עם הדוג ' ה, אשר היה הנשיא של הסנאט. בסופו של דבר, המנהיגים הליגוריים פנו לנפוליאון, וביקשו ממנו לקחת שליטה ישירה על המדינה, והוא קיבל את בקשתם.

ביוני 1805, סופחה הרפובליקה לצרפת, אשר שלטה בה שליטה ישירה. לאחר נפילתו של נפוליאון ב-1814, הרפובליקה הוקמה מחדש למשך תקופה קצרה בין ה-28 באפריל ל-28 ביולי. בעקבות קונגרס וינה הוענק האזור לממלכת סרדיניה, אשר סיפחה אותו ב-3 בינואר 1815.