האימפריה המאורית
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה אבסולוטית |
| שפה נפוצה |
סנסקריט מגדהי פראקרית |
| עיר בירה | פטאליפוטרה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך הקמה | 322 לפנה"ס |
| פירוק | |
| תאריך פירוק | 185 לפנה"ס |
| ישות קודמת |
אימפריית נאנדה מהאג'נפדאס מגדהה פאורבאס טאקסילה |
| ישות יורשת |
אימפריית שונגה שושלת סטאבהנה שושלת מהאמגהבהנה |
| שטח בעבר | 5,000,000 קמ"ר (נכון ל־250 לפנה"ס) |
| אוכלוסייה בעבר | 50,000,000 (נכון ל־261 לפנה"ס) |
| דמוגרפיה | |
| דת |
בודהיזם ג'ייניזם הדג'יביקה הינדואיזם |
| כלכלה | |
| מטבע | פאנס |
האימפריה המאורית או מאוריה, הייתה אימפריה בחלקה הדרומי של יבשת אסיה. שטחה היה גדול וחלש על שטחים בהודו, פקיסטן ובלוצ'יסטן של היום. האימפריה, שנשלטה על ידי השושלת המאורית, נחשבת לאימפריה החזקה ביותר של הודו העתיקה.
שורשיה של האימפריה המאורית נעוצים בממלכה העתיקה מגאדה (मगध) שהתקיימה במאה החמישית לפני הספירה במזרח הודו ובנגל, וחדלה להתקיים עם התגבשותה של האימפריה המאורית בשנת 321 לפני הספירה. מקים האימפריה המאורית היה הקיסר צ'נדרגופטה מאוריה (סנסקריט: चन्द्रगुप्त मौर्य), אבי השושלת המאורית. הוא קבע את העיר פטאליפוטרה (פטנה של היום), במחוז ביהר שבצפון הודו המודרנית, כבירתה של האימפריה.
שטחה של האימפריה
עם הקמתה הייתה האימפריה קטנה מאד ושטחיה לא עלו על שטחיה המקוריים של ממלכת מגאדה. במהרה השתלט הקיסר מאוריה על השטחים שסביבה, שכללו את רוב רובה של תת-היבשת ההודית (למעט שטח קטן בדרום חצי האי וכן האי סרי לנקה) ושטחים סביבו. גבולותיה של האימפריה היו בגבול הטבעי של רכס הרי ההימלאיה בצפון, מפרץ בנגל ואסאם (סמוך לבנגלדש המודרנית) במזרח ואפגניסטן במערב. בסך הכול מדובר בשטח של 5 מיליון קילומטרים רבועים.
הקיסר בינדוסארה, שליטה השני של האימפריה (297-272 לפני הספירה), הוא הקיסר שכבש את המחוזות במרכז חצי האי ההודי ודרומו ולמעשה הרחיב את גבולות האימפריה.
היסטוריה
שחרורה של תת-היבשת ההודית
בשנת 321 לפני הספירה היה חלקה המערבי של האימפריה בשליטתה של האימפריה המקדונית. מאוריה הדף את פלישת סלאוקוס הראשון, מצביא מצבאו של אלכסנדר הגדול, ולמעשה שחרר את האזור משליטה מקדונית.
בתום הקרב, מאוריה יכל לבנות מערכת מסחר ענפה, הן בתוך האימפריה והן מחוצה לה. הוא ביצע רפורמות כלכליות שהצליחו מאד בשל המערכת האחידה שבנה לחקלאות, כלכלה וביטחון. עובדה זו ייצבה את המערכת השלטונית באימפריה המאורית וחיזקה את מעמדו של מאוריה כקיסר רב עוצמה.
המלך ההינדי צ'אנדרגופטה הראשון ייסד את השושלת המאוריינית של מאגאדה בעזרת צ'אנקיה (המכונה וישנוגופטה), מחברו של הטקסט ההינדי הקדום על ממשל ופוליטיקה הידוע כ"ארטשסטרה".
השגריר של סלאוקוס הראשון בחצר צ'אנדרהגופטה בפטאליפוטרה, מגסטנס השאיר אחריו תיעוד של המתרחש בממלכה המאורית. בספרו "אינדיקה" הוא כתב שלהודים ממשל יעיל, אוניברסיטה בטקסילה כולל בית ספר לרפואה, ושהם חיים בבתים מרווחים ומרוהטים. ספרו אמנם אבד אבל ציטוטים ממנו והתייחסויות אליו נשארו בכתביהם של סופרים יווניים מאוחרים ממנו.
בנו של צ'נדרגופטה, בינדוסארה, הרחיב את הממלכה לכמעט כל הודו של היום, למעט קלינגה, והדרום והמזרח המרוחקים ביותר. בנו של בינדוסארה, אשוקה, אחד מהשליטים הגדולים של שושלת זו, אימץ והטיף לבודהיזם לאחר שראה חיזיון בשדה הקרב בקלינגה, ותמך במדיניות של אי-אלימות. חוקי אשוקה הן המסמך ההיסטורי ההודי הקדום ביותר ששרד, ומתקופה זו ניתן לתארך את השושלות באופן מדויק יותר. האימפריה המאוריינית היא שאחראית להתפשטות הבודהיזם על פני כל מזרח אסיה. כי אשוקה שלח משלחות בודהיסטיות לנפאל, סרי לנקה, אינדונזיה, מלזיה, תאילנד, בורמה, סין, סוריה ומקדוניה.
מתקופתו של אשוקה נשמרו עמודים בהם צווים והנחיות לדרך חיים.
נכדו של אשוקה, סאמפראטי, אימץ את הג'ייניזם וסייע להתפשטותה. האימפריה הגדולה של המאוריינים דעכה לאחר מות אשוקה.
שלטונו של אשוקה
אשוקוורדן מאוריה (Ashokavardhan Maurya), הידוע יותר כאשוקה הגדול, היה הקיסר השלישי של האימפריה ובן לשושלת המאורית. תחת שלטונו האימפריה נהנתה מכחצי מאה של שלום וביטחון, ובזמנו האימפריה הפכה לבעלת השפעה גדולה במיוחד בתחום הפוליטי והרמוניה חברתית. הייתה זו גם תקופה חשובה ביחסים בין בני הדתות הנפוצות באימפריה - הינדואיזם, ג'ייניזם ובודהיזם.
אשוקה ניסה להפיץ את הבודהיזם ונחל הצלחה חלקית במערב אסיה, דרום-מזרח אסיה, מרכז אירופה וסרי לנקה.
התפתחות הסחר הימי
גם אחרי שקיעתה של ממלכת אשוקה, בתקופת השליטים האינדו-יווניים, נשמרו קשרי מסחר בין הודו לאירופה. בערך במאה הראשונה לפני הספירה גילו ספנים את משטר רוחות המונסון, הם גילו שאם הספינה חזקה מספיק ולא מתפרקת ברוחות המונסון הם יכלו להגיע דרומית לחצי האי ערב, משם בעזרת רוחות המונסון שמתחילות מדרום מערב ועולות לצפון מזרח הם יכלו להגיע להודו תוך שלושה ימים. הם גילו גם שהם יכולים לחזור מהודו עם הרוחות הנגדיות בסוף עונת המונסונים. במקביל התפתח המסחר היבשתי של הנבטים. הם הביאו להודו בדים, יין וזהב ולקחו בדים (בעיקר משי), מוצרי מותרות כמו אבני חן, נוצות טווס, שריוני צבים ותבלינים. הסחר היה כה לא מאוזן עד שברומא התלוננו על זרימת מטבעות הזהב להודו.
קישורים חיצוניים
