השערת המגע
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
השערת המגע היא תיאוריה פסיכולוגית המדגישה את חשיבות המגע הישיר בין קבוצות להפחתת עצימות העימותים ושינוי דעות קדומות[1]. השערת המגע מניחה שהבאת שתי קבוצות הנמצאות בקונפליקט למרחב משותף שבו יכירו זו את זו תעורר תהליך חיובי של גילוי האנושיות וצמצום של העוינות ביניהן[2]. בספרו "טבעה של דעה קדומה" משנת 1954 פרש הפסיכולוג החברתי גורדון אולפורט את התיאוריה, לאחר שאיחד ממצאי מחקרים קודמים בנושא[3]. בספרו טען כי "ניתן להפחית דעה קדומה (אלא אם כן היא מושרשת עמוק במבנה האופי של היחיד) על ידי מגע שווה-סטטוס בין קבוצות הרוב והמיעוט המחפשות אחר מטרות משותפות. ההשפעה של המגע תוגבר אם תתלווה לה תמיכת מוסדות חברתיים (כמו- חוקים, מנהגים ואווירה ציבורית ולוקלית), ובהנחה שהמגע הוא מהסוג המוביל לתפישת עולם של אינטרסים משותפים ואנושיות משותפת בין חברי שתי הקבוצות".[4]
היסטוריה
לאחר מלחמת העולם השנייה וביטול ההפרדה הגזעית בצבא ובמוסדות ציבוריים נוספים בארצות הברית, נוצרה סיטואציה חדשה בה התקיים מפגש ומגע יומיומי בין קבוצות מגזעים שונים. במשך כמאה שנים, המדיניות הרשמית התוותה יחס "נפרד אבל שווה" לשחורים, כלומר, הייתה הפרדה בכל חלקי החיים כמו: חינוך, תחבורה, שירותי רפואה ועוד. פסקי דין כמו פסק דין בראון נגד מועצת החינוך מ-1954, שביטל את ההפרדה במערכת החינוך האמריקאית, התוו מדיניות חדשה ולמעשה מציאות חדשה. עם זאת, שנים של הפרדה לא העלימו את הדעות הקדומות, הסטריאוטיפים, האיבה והפחד מפני השחורים. השערת המגע נבעה מהצורך של קובעי מדיניות חוקרים מתחום מדעי החברה למצוא דרכים להפחית את האיבה והפחד.
תנאים למגע בין קבוצות
אולפורט התווה ארבעה תנאים לכך שמגע בין קבוצות יפחית דעות קדומות:
- מעמד שווה - השתתפותן של קבוצות בעלות מעמד דומה ככל האפשר מבחינת רקע, מאפיינים ואיכויות. דוגמאות לא מוצלחות: מפגשים של יהודים עם ערבים במקצועות הנחשבים לחסרי יוקרה מקצועית כגון: אחזקת משק בית ועבודות בניין, מפגש בין ילדי לבנים משכילים וילדים שחורים משכונות טעונות טיפוח. דוגמה מוצלחת: מפגש בין סטודנטים יהודים וסטודנטים ערבים בעלי רקע אקדמי דומה או שווה ערך.[5]
- מטרות משותפות- המפתח הוא לעצב מצבים שיובילו לאינטראקציות של שיתוף פעולה ותלות הדדית בחיפוש אחר מטרות משותפות, ויגרמו לאנשים לחשוב בקטגוריות חדשות, כלומר מ"אנחנו והם" ל"אנחנו"[4]. אחת הטכניקות המוקדמות ביותר שנחקרו נקראת "כיתת הפאזל", בה מחלקים את התלמידים לקבוצות עבודה קטנות ומעורבות מבחינת ההרכב הגזעי. כל חבר בקבוצה מקבל פיסת מידע חיונית הנוגעת לנושא הנלמד (על ידי כך נהפך כל חבר בקבוצה לכזה שאין לוותר עליו מנקודת מבטם של חברי הקבוצה האחרים). מעשורים של מחקר עולה, שטכניקה זו יעילה מאוד בקידום מגע בין-גזעי חיובי[6].
- שיתוף פעולה- כאשר חברי קבוצות שונות תלויים זה בזה להשגת מטרות משותפות ללא פן תחרותי.
- תמיכת רשויות, חוקים ומנהגים- על שתי הקבוצות להכיר בסמכות כלשהי התומכת במגע ובקשרים בין הקבוצות. הסמכות צריכה לעודד קשר שמפתח עמדות ידידותיות, מסייעות זו לזו, שוויוניות ולגנות ביצוע השוואות בין הקבוצות.
הערות שוליים
- ^ איילה חביב- ברק, צבי בקרמן, יורם בילו, יום הזיכרון ויום הנכבה בבית ספר דו- לשוני בישראל: מפגש בין זהויות בקונפליקט, מגמות
- ^ חגית גור זיו, פרק רביעי: חינוך לשלום בישראל: מפגשי יהודים ופלסטינים, פדגוגיה ביקורתית- פמיניסטית וחינוך לתרבות של שלום, רעננה: מכון מופ"ת, 2013, עמ' 166-169
- ^ Allport, G. W., The nature of prejudice., Cambridge, MA: Perseus Books, 1954
- ^ 4.0 4.1 Scott Plous, הפסיכולוגיה של דעות קדומות: מבט כולל, באתר understanding prejudice
- ^ סוציולוגיה- שיתוף פעולה בין קבוצות
- ^ Aronson, E., & Patnoe, S., The jigsaw classroom: Building cooperation in the classroom (2nd ed.)., Addison Wesley Longman, 1997
