השערת משוב הפנים
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: דרושה הגהה. |
השערת משוב הפנים אומרת כי תנועת שרירי הפנים (אנ') יכולה להשפיע על החוויה הרגשית.
לדוגמה, אדם אשר יוכרח לחייך במהלך אירוע חברתי, יגלה שהוא מרגיש רגשות חיובים כלפי המאורע ויחווה חוויה של הנאה.
רקע
צ'ארלס דרווין היה בין הראשונים שהציעו כי שינויים פסיכולוגיים מתקשרים בצורה ישירה להבעת רגש, בניגוד להיותם תוצאה של אותו הרגש.
מצד אחד, הבעות חיצוניות שמסמנות רגש מסוים מעצימות אותו: מצד שני, ההדחקה של אותן הבעות חיצוניות אשר מסמנות רגש מסוים מחלישות אותו. אפילו ההמחשה של רגש יכולה לגרות את המוח שלנו.[1]
בהמשך לרעיון של דרווין, ויליאם ג'יימס הציע כי בניגוד לדעת הרוב, המודעות לשינויים הגופניים אשר מפעילה את הגירוי "היא הרגש":[2] אם לא מרגישים את השינויים הגופניים, קיימת רק המחשבה האינטלקטואלית של הרגש, ללא החום המוחשי של הרגש. ב"עקרונות הפסיכולוגיה" כתב ג'יימס: "תתנגד להביע תשוקה, והיא תמות."[2] נתגלה כי קשה להוכיח את ההשערה הזו וקיימות מעט מאוד הוכחות להשערה (מספר מחקרים שנעשו על בעלי חיים, ומחקרים שנעשו בקרב אנשים עם קושי להביע רגשות). הרעיון של השערת משוב הפנים על פיו "התגובה של שרירי הפנים להבעות פנים משחקת תפקיד יום יומי המווסת את החוויה הרגשית והתנהגותית של האדם"[3] התפתח כמעט עשור אחרי השערתו של דרווין.
התפתחותה של התאוריה
בעוד שג'ימס התייחס להשפעה של כל השינויים הגופניים ליצירת הרגש, "הכוללות ביניהן השפעות קרביות, שריריות ועוריות" 252[4] מחקרים מודרניים מתמקדים בעיקר בהשפעה של פעילות שרירי הפנים. אחד מהחוקרים הראשונים שהתעסקו בנושא היה סילבן טומקינס אשר כתב בשנת 1962 "אפקט הבעת הפנים, ביחס לאחרים ולעצמך בעזרת משוב היא חוויה אשר שכיחה ומגרה יותר מכול גירוי אשר מסוגלים לבצע האיברים הקרבים."255[4] שתי גרסאות להשערת משוב הפנים הופיעו למרות, "שההפרדה בין שתי הגרסאות לא הייתה קיימת תמיד".[5]
הגרסה "החלשה", אשר הגה דרווין רואה את המשוב כמעצים או מחליש של הרגש אשר קיים. תומאס מקני וג'ודית אנדרסון (1987)[6] הורו למשתתפים להעצים או לדכא את השריר הזיגומטי או הקורגטורי בזמן שהם דמיינו מראות נעימים או לא נעימים. נתגלה שינוי של רגשות לאחר המעשה.
הגרסה "החזקה" מציעה כי משוב הפנים עצמו יכול ליצור רגש שלם לבד.
לפי ג'פרי בראונדאיק "ההוכחה המשמעותית ביותר להשערת משוב הפנים מגיעה מהמחקרים של לנזטה.(1976)"[7] (ראה למטה "מחקרים שנעשו בעזרת בוטוקס בשביל הוכחות משמעותיות ועדכניות יותר). משתתפים הראו מוליכות חשמלית נמוכה של העור בזמן שהביעו בצורה סוביקטיבית את הכאב אשר חוו ממכות חשמל לעומת משתתפים אשר הביעו בצורה מוחצנת אשר התאפיינו במוליכות גבוהה. לעומת זאת, בכל המחקרים חוו קושי במדידת האפקט ללא ידוע המשתתף על המטרת הניסוי ואיך לאשר את הקשר בין תנועות הפנים לרגש אשר הופיע בניסויים.
בעיות מתודולוגיות
במקור, השערת משוב הפנים חוקרת את ההעצמה או הדיכוי של הבעת הרגש בעזרת שרירי הפנים בהקשר לרגש ספונטני ו"אמיתי" בעזרת גירויים.[4] לירד (1974)[8] השתמש במחקרו במדידת תנועות הפנים בעזרת אלקטרודות במטרה למדוד תנועות ספציפיות של שרירי הפנים במשתתפי הניסוי מבלי לציין שום מצב רגשי בפניהם, לעומת זאת השימוש בסרטים מצוירים בשביל לעורר רגשות אצל משתתפים "הוליך" אותם לחוות את אותו הרגש ולהביעו ולכן התקבלו תוצאות גבוהות בהבעת הרגש בעזרת שרירי הפנים וקישורה לרגש שהוצג בפניהם מה שהוביל למחשבה ש"מכניזם ההכנה העצמית" שלפי לירד (1974) היה השורש לתופעת משוב הפנים. אנשים מרגישים צורך "למלא את החסר" מבחינה רגשית ובעקבות זאת הם מתאימים את עצמם לרגש שקיים סביבם. במחקרים הראשונים, לירד הצטרך להרחיק 16% מין המשתתפים במחקר הראשון ו-19% מין המשתתפים במחקר השנים משום שהם היו מודעים לקשר בין תגובה פיזיולוגית לרגש עצמו. קושי נוסף שהתגלה היה המחשבה האם התהליך של ניצול שרירי הפנים יוצר שחיקה נפשית ועייפות אצל המשתתפים שנוצרת עקב שינויים פסיכולוגיים ורגשות תת-הכרתיים. לבסוף נתגלה כי שינויים פסיכולוגיים התערבו בתהליך הקוגניטיבי.
ניסויים בנושא
בניסיון לספק להוכיח כי את ההשערה כי השינויים בשרירי הפנים מוביל לרגש עצמו, סטרק, מרטין וסטפר (1998)[9] בנו סיפור רקע שימנע מן המשתתפים בניסוי להבין את מטרתו וכך להשפיע על התוצאות הסופיות שלו. החוקרים סיפרו למשתתפים כי הם משתתפים בניסוי הבודק עד כמה קשה לאנשים ללא ידיים לבצע משימות יום יומית פשוטות, המשתתפים החזיקו עט בעזרת הפה שלהם באחת משלוש הדרכים הבאות:
- השפה תחזיק כנגד Orbicularis oris מה שיוביל לפרצוף זועף.
- השיניים יחזיקו את העט מה שיגרום לתנועה של הזיגמוטיקוס או שריר הריסוריוס מה שיוביל לחיוך.
- קבוצת הבקרה יחזיקו את העט ביד הלא-דומננטית שלהם.
ניתנו למשתתפים שתי מטלות, הראשונה הייתה למלא שאלון ולאחר מכן לדווח כמה קשה הייתה החוויה. המטלה השנייה, שהייתה המטרה האמיתית של הניסוי, הייתה לדווח לאחר שצפו בסרטים מצוירים עד כמה הם היו מצחיקים. התוצאות ענו על ציפיות החוקרים, והמשתתפים שהחזיקו את העט בעזרת השיניים דיווחו על רמת הנאה גבוהה יותר מאשר המשתתפים אשר החזיקו את העט בעזרת השפה. הניסוי הצליח יותר ביחס לקודמיו משום שלא הייתה שום הוראה או הקדמה לרגש שיש על המשתתפים להרגיש או רמיזה כלשהי. עם זאת, ייתכן והעובדה שאותם המשתתפים שהיו צריכים להחזיק את העט בעזרת השפתיים היו צריכים להשקיע יותר מאמץ ולכן רמת ההנאה שלהם הייתה מופחתת.[5]
במטרה גם להימנע משלילה על פי מתודולוגיה, זאנג'וק, מרפי ואנגלארט (1989) ביקשו מהמשתתפים בניסוי לחזוק על ההברות שונות, מה שגרם לגירוי לחיוך עם ההברה "הא" ולזעפה בעזרת ההברה "או". וכמו שציפו החוקרים נתגלה אפקט של משוב פנים.[5] נמצא כי ההברות שגרמו לחיוך העבירו חוויה יותר נעימה למשתתף לאומת ההברות שגרמו לזעיפה שגרמו לו לאי נוחות. המחקרים הללו פתרו את "הבעיה" שיצרו הרבה מתודולוגיות שמתקשרות להשערת משוב הפנים. התאוריה של דרווין מוכחת במחקרים הללו וכך גם המודרנית ובנוסף לכך הם פותחים דלת למחקרים רבים בתחום של תאוריות המתקשרות לרגשות.
ניסויים עם בוטוקס
משום שהבעות פנים מצריכות מכניזם סנסורי ומוטורי, ניתן לשער שמשוב הפנים הוא תגובה מכניסטית או העברה מכניסטית בלבד. לאחרונה הטענה נתמכה על ידי ניסויים אשר בדקו את המכניזם דרך שימוש בבוטוקס במטרה לשתק זמנית את שרירי הפנים. מספר ניסויים בדקו את הקורלציה של הזרקות בוטוקס לרגש,[10][11] ניסויים אלו מעלים את ההשערה לפיה אפשר לטפל בדיכאון באמצעות בוטוקס. ניסויים נוספים בדקו את ההשפעה של בוטוקס על עיבוד רגשות, הועלתה ההשערה שטיפול בבוטקס בשרירי האף יפחית את היכולת של אדם להיגעל, מה שיכול להפחית את כמות ועוצמת הסיפטומים של אנשים בעלי הפרעה טורדנית כפייתית (OCD).[12]
אנדרס הנלוטר[13] ביקש ממשתתפים בניסוי לבצע תרגיל חיקוי להבעות פנים בזמן שהם במכשיר fMRI - לפני שהוזרק להם בוטוקס לשריר האחראי על הבעת כעס ושבועיים אחרי שהוזרק להם בוטוקס, וכפי שניבא הבוטוקס השפיע על הצורה בה המשתתפים הרגישו וחוו את הכעס. הממצאים הללו מראים כי משוב הפנים מדמה את העיבוד העצבי של התכנים הרגשיים והבוטוקס משנה את התגובה האמוציונלית לסיטואציה.
במחקר על עיבוד קוגניטיבי של תוכן רגשי, דיוד אווס[14] ביקש מהמשתתפים בניסוי לקרוא משפטים אמוציונליים המתקשרים לכעס, עצב, שמחה וכו' לפני שהוזרק להם בוטוקס לשריר המעורב בהבעת כעס ושבועיים אחרי שהוזרק להם בוטוקס. זמן הקריאה למשפטים המתקשרים לכעס ועצב היה ארוך יותר אחרי הזרקת הבוטקס בזמן שזמן קריאת משפטים המתקשרים לשמחה לא השתנה בכלל. הממצאים הללו מראים כי לשיתוק של שרירי הפנים יש אפקט סלקטיבי על עיבוד התוכן הרגשי. בנוסף ממצאים אלו מציגים כי אפקטים קוסמטיים של בוטוקס משפעים על ההבנה הקוגניטיבית בין אנשים.(בעיקר בהבנת שפה)
מקורות
- Lanzetta, John T.; Cartwright-Smith, Jeffrey; Kleck, Robert E. (1976). "Effects of Nonverbal Dissimulation on Emotional Experience and Autonomic Arousal". Journal of Personality and Social Psychology. 33 (3): 354–370. doi:10.1037/0022-3514.33.3.354.
הערות שוליים
- ^ Darwin, C. (1872). The Expression of the Emotions in Man and Animals. London:John Murray, 366. Fulltext.
- ^ 2.0 2.1 James, W. (1890). The Principles of Psychology. Fulltext.
- ^ Buck, Ross (1980). "Nonverbal Behavior and the Theory of Emotion: The Facial Feedback Hypothesis". Journal of Personality and Social Psychology. 38 (5): 813. doi:10.1037/0022-3514.38.5.811.
- ^ 4.0 4.1 4.2 Adelmann, Pamela K.; Zajonc, Robert B. (1989). "Facial efference and the experience of emotion". Annual Review of Psychology. 40 (1): 249–280. doi:10.1146/annurev.psych.40.1.249.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Zajonc, R. B.; Murphy, Sheila T.; Inglehart, Marita (1989). "Feeling and Facial Efference: Implications of the Vascular Theory of Emotion" (PDF). Psychological Review. 96 (3): 396. doi:10.1037/0033-295x.96.3.395. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2007-06-10. נבדק ב-9 בנובמבר 2014.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ McCanne, Thomas R.; Anderson, Judith A. (באפריל 1987). "Emotional Responding Following Experimental Manipulation of Facial Electromyographic Activity". Journal of Personality and Social Psychology. 52 (4): 759–768. doi:10.1037/0022-3514.52.4.759.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Browndyke, J. N. (2002). "Neuropsycholosocial factors in emotion recognition: Facial expressions", p3.
- ^ Laird, James D. (1974). "Self-attribution of emotion: The effects of expressive behavior on the quality of emotional experience". Journal of Personality and Social Psychology. 29 (4): 475–486. doi:10.1037/h0036125.
- ^ Strack, Fritz; Martin, Leonard L.; Stepper, Sabine (במאי 1988). "Inhibiting and Facilitating Conditions of the Human Smile: A Nonobtrusive Test of the Facial Feedback Hypothesis". Journal of Personality and Social Psychology. 54 (5): 768–777. doi:10.1037/0022-3514.54.5.768. PMID 3379579.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lewis, Michael B; Bowler, Patrick J (2009-03-01). "Botulinum toxin cosmetic therapy correlates with a more positive mood". Journal of Cosmetic Dermatology. 8 (1): 24–26. doi:10.1111/j.1473-2165.2009.00419.x. ISSN 1473-2165.
- ^ "STUDY FINDS BOTOX EFFECTIVE TREATMENT FOR DEPRESSION" (PDF).
- ^ http://dx.doi.org/10.1037/a0029275
- ^ Hennenlotter, A., Dresel, C., Castrop, F., Ceballos Baumann, A. O., Wohlschlager, A. M., Haslinger, B. (17 ביוני 2008). "The Link between Facial Feedback and Neural Activity within Central Circuitries of Emotion—New Insights from Botulinum Toxin–Induced Denervation of Frown Muscles". Cerebral Cortex. 19 (3): 537–542. doi:10.1093/cercor/bhn104.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Havas, D. A., Glenberg, A. M., Gutowski, K. A., Lucarelli, M. J., & Davidson, R. J. (ביולי 2010). "Cosmetic Use of Botulinum Toxin-A Affects Processing of Emotional Language". Psychological Science. 21 (7): 895–900. doi:10.1177/0956797610374742. PMC 3070188. PMID 20548056.
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
