התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף
The General Theory of Employment, Interest and Money

שער המהדורה העברית של הספר
מידע כללי
מאת	ג'ון מיינרד קיינס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	תאוריה כלכלית
נושא	קפיטליזם, כלכלה פוליטית, שוק חופשי
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת מאגנס, הוצאת משכל
תאריך	אוקטובר 2005
תרגום	יצחק טישלר
מספר עמודים	280

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף (באנגלית: The General Theory of Employment, Interest and Money) הוא ספר מאת הכלכלן האנגלי ג'ון מיינרד קיינס שיצא לאור בפברואר 1936, הוביל לשינוי עמוק בחשיבה הכלכלית באותה תקופה, העניק למקרו-כלכלה מקום מרכזי בתיאוריה הכלכלית ותרם חלק ניכר מהטרמינולוגיה שלה. היו לספר השלכות משמעותיות על המדיניות הכלכלית, והוא התפרש כמספק תמיכה תאורטית להוצאות של הממשלה בכלל, בדגש על זמני משבר בשוק, ולגירעונות תקציביים, התערבות מוניטרית ומדיניות אנטי-מחזורית בפרט. הספר חדור באווירה של חוסר אמון ברציונליות של קבלת החלטות בשוק החופשי.

קיינס חולק על ההנחה שכלכלה תסתגל אוטומטית לספק תעסוקה מלאה במצב של שיווי משקל, והוא מאמין שהפסיכולוגיה התנודתית והבלתי ניתנת לשליטה של השווקים תוביל לפריחה ולמשברים תקופתיים. התאוריה הכללית היא התקפה מתמשכת על הכלכלה הקלאסית של זמנה. בנוסף, הוא מציג את המושגים של פונקציית הצריכה , עקרון הביקוש האפקטיבי והעדפת נזילות , ומעניק בולטות למכפיל וליעילות שולית של ההון .

מטרותיו של קיינס בתאוריה הכללית

הטיעון המרכזי של התאוריה הכללית הוא שרמת התעסוקה נקבעת לא על ידי מחיר העבודה, כמו בכלכלה הקלאסית, אלא על ידי רמת הביקוש המצרפי. אם הביקוש הכולל לסחורות במצב של תעסוקה מלאה נמוך מהתפוקה הכוללת, אז הכלכלה צריכה להתכווץ עד להשגת שוויון. במילים אחרות, לטענת קיינס, תעסוקה מלאה אינה בהכרח תוצאה טבעית של שווקים תחרותיים בשיווי משקל.

במכתב לחברו ג'ורג' ברנרד שו ב-1935, הוא כתב:

אני מאמין שאני כותב ספר על תיאוריה כלכלית שיחולל מהפכה גדולה – אני מניח שלא בבת אחת, אלא במהלך עשר השנים הבאות – באופן שבו העולם חושב על בעיותיו הכלכליות. אני לא יכול לצפות ממך, או ממישהו אחר, להאמין בזה בשלב הנוכחי. אבל כשלעצמי אני לא רק מקווה למה שאני אומר. במחשבה שלי, אני די בטוח.

לפרק הראשון של התאוריה הכללית (שאורכו חצי עמוד בלבד) יש נימה רדיקלית דומה:

בחרתי לקרוא לספר זה "התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף", כשהדגש הוא על המילה כללית. מטרת הכותרת הזו היא לעמת את האופי של טיעוניי ומסקנותיי עם אלה של התאוריה הקלאסית עליה התחנכתי. תאוריה זו היא השלטת במחשבה הכלכלית, המעשית והתאורטית כאחת, בקרב שכבות השלטון והאקדמיה בדורנו, כשם שלטה בה במשך מאה השנים שחלפו. אטען שהנחות היסוד של התאוריה הקלאסית ישימות בנסיבות מיוחדות בלבד ולא בדרך כלל...

מבנה הספר

ערך מורחב – כלכלה קיינסיאנית

הספר הראשון של התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף הוא התכחשות לחוק סיי , על שמו של ז'אן-בטיסט סה, ולפיו ערך השכר שווה לערך הסחורות המיוצרות, והשכר מוחזר באופן בלתי נמנע לכלכלה, תוך שמירה על הביקוש ברמת הייצור הנוכחי. לפיכך, החל ממצב של תעסוקה מלאה, לא יכול להיות עודף של תפוקה תעשייתית שיוביל לאובדן משרות. כפי שקיינס ניסח זאת, "ההיצע יוצר ביקוש משלו ".

החוק של סיי תלוי בפעולתה של כלכלת שוק. אם תהיה אבטלה (ואם לא יהיו עיוותים שימנעו משוק התעסוקה להסתגל אליה) אז יהיו עובדים שיהיו מוכנים להציע את עבודתם בפחות מרמות השכר הנוכחיות, מה שיוביל ללחץ כלפי מטה על השכר ולעלייה בהיצע העבודה. הכלכלה הקלאסית טענה שתעסוקה מלאה היא תנאי לשיווי המשקל של שוק עבודה לא מעוות. גם הקלאסיקנים וגם קיינס הסכימו על קיומם של עיוותים המעכבים את המעבר למצב של שיווי משקל. העמדה הקלאסית טענה שהעיוותים אשמים והסרתם תוביל לחיסול האבטלה, ואילו קיינס ראה את עיוותי השוק כחלק מהמרקם הכלכלי ותמך בצעדי מדיניות שונים שהיו להם השלכות חברתיות שהוא עצמו תמך בהן.

העיוותים שמנעו מרמות השכר להסתגל כלפי מטה נבעו מחוזי העסקה המבוטאים במונחים כספיים קבועים, בצורות שונות של חקיקה כגון שכר מינימום והטבות הניתנות על ידי המדינה, בחוסר הנכונות של עובדים לספוג הפחתה בשכר, וביכולתם להתנגד לכוחות השוק באמצעות איגודים.

התאוריה של קיינס מבוססת על יחסי הגומלין בין דרישות לחיסכון, השקעה ונזילות. חיסכון והשקעה הם בהכרח שווים, אך גורמים שונים משפיעים על ההחלטות הנוגעות אליהם. הרצון לחסוך, לפי הניתוח של קיינס, הוא בעיקר פונקציה של הכנסה: ככל שאנשים עשירים יותר, כך הם יבקשו לשים יותר מהונם בצד כחיסכון. כדאיות ההשקעה, לעומת זאת, נקבעת על ידי היחס בין התשואה הזמינה להון לבין הריבית שניתן לקבל עבורו. הכלכלה צריכה למצוא את דרכה לשיווי משקל שבו לא נחסך יותר כסף ממה שיושקע, וניתן להשיג זאת על ידי התכווצות ההכנסה וכתוצאה מכך נגרמת גם ירידה ברמת התעסוקה.

בכלכלה הקלאסית, שיעור הריבית (ולא ההכנסה) הוא זה שמותאם כדי לשמור על שיווי משקל בין חיסכון להשקעה, אבל קיינס טוען ששיעור הריבית כבר ממלא תפקיד נוסף בכלכלה - השוואת הביקוש וההיצע של הכסף, ושהוא אינו יכול לשמור בו בזמן על שני שיוויי משקל נפרדים. לדעתו, התפקיד הכספי הוא שמנצח, ולכן נדרשות התאמות בהכנסה. זו הסיבה שהתאוריה של קיינס היא תאוריה של כסף לא פחות מאשר של תעסוקה, משום שהכלכלה המוניטרית של שיעורי ריבית ונזילות הון, מקיימת אינטראקציה עם הכלכלה ה'אמיתית' של ייצור, השקעה וצריכה.

בספר השני והשלישי קיינס עוסק בהגדרות שונות ובצריכה. קיינס מבקש לאפשר את היעדר הגמישות כלפי מטה של השכר, על ידי בניית מודל כלכלי שבו היצע הכסף ושיעורי השכר נקבעים חיצונית, ושבו המשתנים העיקריים נקבעים על ידי תנאי שיווי המשקל של שווקים שונים. אם ברצוננו לדעת כיצד שינוי בשיעור השכר ישפיע על הכלכלה, קיינס טוען שההשפעה זהה לזו של שינוי הפוך בהיצע הכסף.

קיינס עוסק גם בהגדרתן של ציפיות לטווח קצר של היצרן מול הציפיות לטווח ארוך, בעוד הראשונות בטוחות באופן יחסי, האחרונות חשופות יותר לסיכונים ושינויים. ציפיות רלוונטיות גם בהקשר של צריכה, משום שהציפיות של העובד ביחס לשכרו העתידי, משפיעות על צריכתו בהווה.

בטיעון פרובוקטיבי מפורסם לקראת סוף הספר השלישי, טוען קיינס: "אם משרד האוצר היה ממלא בקבוקים ישנים בשטרי כסף, קובר אותם בעומק מספיק במכרות פחם נטושים, שיכוסו על פני האדמה באשפה עירונית, היה יכול להניח ליזמה הפרטית לפעול על פי עקרונות הלסה-פר הבדוקים והמנוסים ולחפור באדמה כדי להוציא את השטרות".

בספר הרביעי עוסק קיינס בתמריצים להשקיע, הוא בוחן את היעילות השולית של ההון, כלומר, תוספת ההכנסה השנתית הצפויה בתוספת של השקעה, ובונה לפי זה לוח זמנים של יעילות שולית של ההון. בהמשך, הוא מרחיב בדיון על ציפיות לטווח ארוך ועל השפעתם של ספקולנטים על היזמות. הוא גם קובע כי רוב ההחלטות החיוביות לטווח רחוק נשענות על 'רוח חייתית' ודחף ספונטני לפעולה, ולא משיקולים מתמטיים כלכליים.

הוא מגדיר את שיעור הריבית כפרס שבעל ההון מקבל על כך שהוא 'נפרד מהנזילות' של כספו לתקופה, וקובע כי הביקוש לכסף הוא פונקציה של הריבית, משום שהריבית מאזנת בין הרצון להחזיק מזומנים ובין כמות המזומנים הזמינה. קיינס בוחן את שלושת המניעים שהוא מייחס להחזקת כסף: "מניע העסקאות", "מניע הזהירות" ו"המניע הספקולטיבי". הוא סבור כי הביקוש הנובע משני המניעים הראשונים "תלוי בעיקר ברמת ההכנסה", בעוד ששיעור הריבית "עשוי להיות גורם משני".

מצב הכלכלה, על פי קיינס, נקבע על ידי ארבעה פרמטרים: היצע הכסף, פונקציות הביקוש לצריכה (או שווה ערך: לחיסכון) ולנזילות, לוח הזמנים של היעילות השולית של ההון שנקבע על ידי "כמות הציוד הקיימת" ו"מצב הציפייה לטווח ארוך". התאמת היצע הכסף היא תחום המדיניות המוניטרית.

קיינס גם מציג תאוריה על מחזור הסחר והתנהגות השכר. התאוריה של קיינס על מחזור הסחר מבוססת על "שינוי מחזורי ביעילות השולית של ההון" הנגרם על ידי "הפסיכולוגיה הבלתי נשלטת והמרדנית של עולם העסקים", כאשר אופטימיות מובילה לעלייה ביעילות השולית של ההון ולהגדלת ההשקעה, המשתקפת בגידול גדול עוד יותר בהכנסה, עד ש"התפכחות נופלת על שוק אופטימי מדי וקניית יתר", וכתוצאה מכך הוא נופל ב"כוח פתאומי ואפילו קטסטרופלי". הספר החמישי עוסק בשכר נקוב ובפונקציית התעסוקה, ולסיום, הוא מצרף סדרה של הערות בספר השישי.

שבחים וביקורות

קיינס לא הציג תוכנית מדיניות מפורטת בתיאוריה הכללית, אך הוא שם דגש רב על הפחתת שיעורי הריבית לטווח ארוך ועל רפורמה כצעדים מבניים הדרושים לעידוד השקעות וצריכה על ידי המגזר הפרטי.

שבחים

רבים מהחידושים שהוצגו בתאוריה הכללית ממשיכים להיות מרכזיים במקרו-כלכלה המודרנית. הנשיא ריצ'רד ניקסון אמר ב-1971 (למרבה האירוניה, זמן קצר לפני שהכלכלה הקיינסיאנית יצאה מהאופנה) ש"כולנו קיינסיאנים עכשיו ", משפט שמיוחס במקור דווקא כאמירה מזלזלת של הכלכלן האנטי-קיינסיאני מילטון פרידמן. עד תחילת המאה ה-21 התפתחה גישה שזכתה לכינוי כלכלה קיינסיאנית חדשה , שאימצה את הכלכלה הקלאסית בתוספת רכיבים מרעיונותיו של קיינס.

בשנת 2011, הספר הוצב ברשימת 100 ספרי העיון המובילים שנכתבו באנגלית מאז 1923, ובמאות אוניברסיטאות לומדים עדיין את רעיונותיו.

ביקורות

איבוד הפופולריות של התאוריה היה קשור לסטגפלציה של שנות ה-70. אף על פי שמעט כלכלנים מודרניים יחלקו כיום על הצורך בהתערבות מסוימת של הממשל, מדיניות כמו גמישות שוק העבודה מבוססת על הרעיון הנאו-קלאסי של שיווי משקל בטווח הארוך. למרות שקיינס מתייחס במפורש לאינפלציה, התאוריה הכללית אינה מתייחסת אליה כאל תופעה מוניטרית במהותה או מציעה ששליטה בהיצע הכסף או בשיעורי הריבית היא הפתרון העיקרי לאינפלציה, בניגוד לתיאוריה הנאו-קלאסית. התאוריה הכלכלית של קיינס זכתה לביקורת גם משמאל, מצד כלכלנים מרקסיאנים, שטענו כי רעיונותיו של קיינס אינם יכולים לעבוד בטווח הארוך בשל הסתירות בקפיטליזם.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף41427412Q1047156