התאחדות הפועלים הסוציאליסטיים
 | |
| הלוגו הרשמי של הפדרציה הסוציאליסטית של הפועלים |
.jpg)
הפדרציה הסוציאליסטית של הפועלים (ביוונית: Σοσιαλιστική Εργατική Ομοσπονδία), או התאחדות הפועלים הסוציאליסטיים, הייתה ארגון סוציאליסטי בווילאייט סלוניקי באימפריה העות'מאנית, בהנהגת אברהם בן-ארויה. זה הייתה ניסיון לאחדות עובדים ממגוון לאומים בסלוניקי תחת תנועת פועלים משותפת אחת.
הפדרציה באימפריה העות'מאנית
אידיאליסט ומעשי גם יחד, אברהם בן-ארויה, יהודי מבולגריה, מילא תפקיד מרכזי ביצירת הפדרציה הסוציאליסטית העיקרית של הפועלים היהודים בטהרניקי, בחודשים מאי-יוני 1909.[1] שותפיו המרכזיים היו פעילים יהודים ספרדים, אלברטו ארדיטי, דוד רקנאטי ויוסף חזן, וכן בולגרים כמו אנג'ל טומוב ודימיטר ולאחוב.
הארגון קיבל שם זה משום שבנוי על מודל הפדרטיבי של מפלגת הסוציאל-דמוקרטים של אוסטריה, הוא תוכנן כפדרציה של חטיבות נפרדות, כל אחת מייצגת את ארבע הקבוצות האתניות העיקריות בעיר: יהודים, בולגרים, יוונים וטורקים. בהתחלה פרסם את ספרותו בשפות ארבע הקבוצות (כלומר לאדינו, בולגרית, יוונית וטורקית בהתאמה), אך בפועל החטיבות האחרונות היו נוכחות מועטה אם לא חסרות כלל. שם הפרסום היה Journal del Labourador (לאדינו) ו-Amele Gazetesi (טורקית עות'מאנית).
הפדרציה הדמוקרטית הפכה במהרה, תחת הנהגתו של בן-ארויה, למפלגה סוציאליסטית החזקה ביותר באימפריה העות'מאנית, בעוד ה"מפלגה הסוציאליסטית העות'מאנית" הייתה בעיקר מועדון אינטלקטואלי, והמפלגות הסוציאליסטיות האחרות היו גם מפלגות לאומיות, כמו המרכז הסוציאליסטי היווני באיסטנבול, מפלגת ההונצ'אק הסוציאל-דמוקרטית או הפדרציה המהפכנית הארמנית.[2] היא יצרה איגודי עובדים קרביים, משכה אינטלקטואלים חשובים והשיגה בסיס תמיכה מוצק בקרב עובדי מקדוניה. עד 1910, הפדרציה כללה ארבע עשרה איגודים מקצועיים, וב-1912 היא גייסה כ-12,000 עובדים בהפגנות שונות.[3] מ-1910 עד 1911 ערך בן-ארויה את עיתונה המשפיע, סולידרידאד אווראדרא, שהודפס בלאדינו. הפדרציה טיפחה קשרים חזקים עם ההאינטרנציונל השני והיה לה נציג משלה, שאול נחום, הלשכה הסוציאליסטית הבינלאומית.
בניגוד למפלגות אחרות שהיו מאורגנות על בסיס אתני, כקבוצה בין-קהילתית הפדרציה זכתה לסובלנות מצד הרשויות העות'מאניות. חבר בולגרי בולט, דימיטר ולאחוב, היה חבר פרלמנט סוציאליסטי בהפרלמנט העות'מאני החדש, שהיה בשליטת ועדת האיחוד והקידמה (CUP) עד 1912. אכן, מנהיגיה תמכו בתחילה בהטורקים הצעירים, ובן-ארויה השתתף בצעדת "צבא הפעולה" על איסטנבול כדי לסייע בדיכוי ההפיכה הנגדית של 1909. כתגובה לכוח הגובר של קבוצות סוציאליסטיות, ה-CUP השיקה מאוחר יותר דיכוי, שבמהלכו נכלא בן-ארויה.[4]
בספרם המקיף על יהודי הבלקן, אסתר בנבסה וארון רודריג מפגינים כי הסוציאליסטים הבינלאומיים של הפדרציה הגנו על השפה הלאדינו מפני הציונים, שתמכו בעברית, והאליאנס ישראלית אוניברסל, שתמך בצרפתית, וכך נותרו בדרך מסוימת קרובים לעולם היהודי המסורתי, הם ייצגו צורה של מערבוליזציה ללא התבוללות.[5]
הפדרציה ותנועת הפועלים ביוון
לאחר שילוב סלוניקי במדינה היוונית במהלך מלחמות הבלקן, התנגד בן-ארויה לניסיונות להטיל חלוקות אתניות בעיר. בהתנגדותו למלחמת העולם הראשונה, גלה בן-ארויה יחד עם סוציאליסט יהודי נוסף למשך שנתיים וחצי באי נקסוס. בניגוד לרוב הסוציאליסטים הבולטים ביוון שלפני 1913 שעקבו אחרי אלפטריוס וניזלוס, בן-ארויה והפדרציה, בהתאם לאידיאלים הבינלאומיים שלה, פעלו לטובת מדינה נייטרלית. כיוון שהמדיניות הזו התאימה למדיניותו של המלך קונסטנטינוס הראשון מיוון וחוגו הצבאי, זה הוביל לאובדן תמיכה בפדרציה במקדוניה. לאחר עזיבת האלמנט הסלבי, הפדרציה נשלטה במספרים על ידי יהודים.[6]
מ-1915 ואילך הפדרציה קיבלה דחיפה כתגובה פופולרית למלחמה. מדיניות מונרכיסטית ווניזליסטית בפועל סייעה לשחרור ולהקצנה של השמאל, ובן-ארויה, תוך שמירה על מרחק שווה משתי הקבוצות הפוליטיות המבוססות, ניצל במהירות את המצב לטובתו. בבחירות הכלליות של מאי 1915 שלחה הפדרציה שני נציגים המייצגים את סלוניקי לפרלמנט היווני, בעוד שהפסידה בהפרש קטן של קולות למושב שלישי. היא כבר הקימה קשרים חזקים עם קבוצות וארגונים בינלאומיים בכל רחבי יוון ובחו"ל; מהם צמחה בזמן המתאים מפלגת הפועלים הסוציאליסטית (לימים מפלגה קומוניסטית של יוון).[7] עם זאת, פלג סוציאליסטי נוסף, בראשות ראש הממשלה העתידי אלכסנדרוס פפנאסטסיו, שתמך בוניזלוס בענייני חוץ, גם לו היו נציגים נבחרים באותה בחירה.
פפנאסטסיו וסוציאליסטים בעלי רפורמות תמכו בחוזקה בלאומיות הליברלית של וניזלוס. לעומת זאת, בן-ארויה והפדרציה הושפעו מאוסטרו-מרקסיסטים כגון ויקטור אדלר, אוטו באואר וקרל רנר, שהיו רגישים לעניינים לאומיים, חיפשו דרכים להשתמש בסוציאליזם ככוח מאחד עבור המונרכיה ההאוסטרו-הונגרית המתפוררת; הם פיתחו את עקרון העצמאות האישית, לפיו מודעות לאומית צריכה להפוך לעניין אישי בלתי מפוליטי. מדינות מודרניות צריכות להתבסס על התאגדות חופשית ולאפשר הגדרה עצמית וארגון עצמי של קבוצות אתניות בעניינים תרבותיים, בעוד פרלמנט מעורב, המייצג באופן יחסי את כל העמים בממלכה, צריך להחליט על שאלות כלכליות ופוליטיות. הפדרציה זיהתה את מקורות עמדתה הפדרטיבית בסופרים בלקניים בעידן הנאורות כמו ריגאס ולאסטינליס, והדגישה כי השלום הקרוב צריך לשלול כל שינוי גבולות או העברת אוכלוסיות. מפלגת העבודה הסוציאליסטית של יוון (ששמה שונה לימים למפלגה הקומוניסטית של יוון, KKE), שנוסדה ביוזמתו של בן-ארויה בסוף מלחמת העולם הראשונה, עקבה מקרוב אחרי התזות הפדרציה בנושא זכות להגדרה עצמית, ורצתה להפוך את המדינה היוונית לפדרציה של מחוזות אוטונומיים שישמרו על זכויות מיעוטים וישתתפו ברפובליקה פדרלית של העמים הבלקניים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הערות שוליים
- ↑ Justice Magazine by IJL: Legal Voice for Human Rights, intjewishlawyers.org (באנגלית אמריקאית) (ארכיון)
- ↑ Hür, Ayşe (24 באפריל 2008). "Cumhuriyet'in Amele Evlatları!" (בטורקית). Taraf. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2009. נבדק ב-2009-11-13.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Avigdor Levy, Jews, Turks, and Ottomans: A Shared History, Fifteenth Through the Twentieth Century, Syracuse University Press, 2002-11-01, מסת"ב 978-0-8156-2941-2. (באנגלית)
- ↑ Mark Mazower, Salonica, city of ghosts: Christians, Muslims, and Jews, 1430-1950, 1st American ed, New York: Alfred A. Knopf, 2005, עמ' 288, מסת"ב 978-0-375-41298-1
- ↑ Michael Löwy, Benbassa (Esther) Rodrigue (Aron) Juifs des Balkans. Espaces judéo-ibériques XIV-XXe siècles, Archives de Sciences Sociales des Religions 86, 1994, עמ' 265–266
- ↑ Benbassa, Esther: "Le sionisme dans l'Empire ottoman à l'aube du XXe siècle", ב: XXe Siècle., n°24, אוקטובר 1989, עמ' 74
- ↑ Esther Benbassa, Aron Rodrigue, Historia de los judiós sefardies de Toledo a SalónicaTabellen, Madrid: Abada Ed, 2004, Lexturas Serie Historia, מסת"ב 978-84-96258-31-0
ביבליוגרפיה
- H. Şükrü Ilicak (September 2002). "Jewish Socialism in Ottoman Salonica". Southeast European and Black Sea Studies. 2 (3): 115–146. ISSN 1468-3857
- Iakovos J. Aktsoglou, The emergence / development of social and working class movement in the city of Thessaloniki (working associations and labor unions), “Balkan Studies”, Thessaloniki, Vol. 38, No. 2, 1997, pp. 285–306.
- Joshua Starr, The Socialist Federation of Saloniki, Jewish Social Studies, Vol. 7, No. 4 (Oct. 1945), pp. 323-336
- Abraham Benaroya, A Note on "The Socialist Federation of Saloniki", Jewish Social Studies, Vol. 11, No. 1 (Jan. 1949), pp. 69-72
- Nicole Cohen-Rak, La "Solidaridad ovradera", journal socialiste judéo-espagnol de Salonique, 1911: édition de 7 numéros, traductions, index divers, considérations linguistiques, Vol. 1 and 2, Université de Paris III, 1986.
התאחדות הפועלים הסוציאליסטיים41537734Q3092170