התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| אולם קונצרטים | מרכז קנדי לאמנויות הבימה |
| מנצח | ג'נאנדראה נוזדה |
התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית (באנגלית: National Symphony Orchestra ובראשי תיבות: NSO) נוסדה בשנת 1931. היא תזמורת סימפונית אמריקאית חשובה, הפועלת במרכז קנדי לאמנויות הבימה בוושינגטון הבירה, ארצות הברית. מאז 2017 המנהל המוזיקלי של התזמורת הוא המנצח האיטלקי ג'נאנדראה נוזדה.
היסטוריה
בתקופה הראשונה בתולדותיה, הופיעה התזמורת ב"קונסיטושן הול". בזמן כהונתו של המנהלה מוזיקלי הראשון, האנס קינדלר, קיבלו הנגנים $40 לשבוע לשלוש חזרות וקונצרט אחד, במשך חמישה חודשים בשנה.[1]
קינדלר והתזמורת הקליטו כמה תקליטי 78 לחברת RCA ויקטור, ביניהם תשתי הרפסודיות הרומניות של ג'ורג'ה אנסקו. אחת ההקלטות יוצאות הדופן של RCA עם התזמורת הייתה של כל המוזיקה לבלט מתוך האופרה "המלך הנרי השמיני" מאת קאמיל סן-סאנס, אחת ההקלטות הספורות בניצוח וולטר דאמרוש. כעבור שנים, ערך הווארד מיצ'ל סדרה של הקלטות סטראופוניות עם התזמורת בשביל RCA. אנטל דוראטי הקליט עם התזמורת לחברת דקה. מסטיסלב רוסטרופוביץ' הקליט לחברות טלדק, סוני ואראטו. התזמורת חזרה אל חברת RCA בתקופתו של ליאונרד סלטקין, עד שהחברה הפסיקה לעסוק בהקלטות חדשות של מוזיקה קלאסית.
מאז 1986 התזמורת מסונפת למרכז קנדי, המרכז המחוזי לאמנויות הבימה, שם היא מגישה עונת קונצרטים שנתית מאז פתיחת המרכז ב-1971.
פעילויות
התזמורת הסימפונית הלאומית משתתפת דרך קבע באירועים בעלי חשיבות לאומית ובינלאומית, כולל הופעות בטקסים של הממשל, טקסי השבעה נשיאותיים ואירועי חג רשמיים.
התזמורת עצמה מונה 100 נגנים ומגישה עונה בת 52 שבועות של כ-175 קונצרטים בשנה. עונת הקונצרטים כוללת סדרה קלאסית למנויים, קונצרטים של מוזיקה קלה ותוכנית חינוכית, מן היקרות ביותר בארצות הברית. נוסף לפעילויות אלה, קבוצות קטנות של נגנים מן התזמורת מפתחים תוכניות חינוך המיועדות לרמות גיל מן הגיל הרך עד התיכון. בסך הכול מציגים כל ההרכבים הללו, יחד עם תוכנית "מחוזות אמריקה", כ-100 מופעים נוספים בשנה.
התזמורת מזמינה יצירות חדשות ומטפחת דורות חדשים של מנצחים באמצעות מכון לאומי לניצוח, שסלטקין ייסד בשנת 2000. במרכז קנדי מתקיים מדי קיץ מכון מוזיקה וזה יותר מעשר שנים מאפשרת קרן המלגות של התזמורת לתלמידי תיכון מרחבי ארצות הברית לבוא לשבועות אחדים לוושינגטון ללימודים עם נגני התזמורת.
תוכנית "מחוזות אמריקה" במרכז קנדי לאמנויות הבימה מאפשרת ביטוי למחוזות ספציפיים בארצות הברית בכל נושאי המוזיקה הקלאסית הסימפונית, בוחנת את מגוון ההשפעות המוזיקליות ונותנת לכל מחוז קול מוזיקלי משלו במרכז הלאומי באמצעות חילופי מוזיקאים, תוכניות השתלמות והזמנת יצירות. המיזם, שנוסד ב-1992, הביא עד כה את התזמורת אל קרוב לחמש-עשרה מדינות.
בנובמבר 2004 הודיעה התזמורת על סיום כהונתו של סלטקין כמנהל מוזיקלי בשנת 2008. אחד הדיווחים דיבר על מתחים בין המנצח לתזמורת והזכיר ביקורת על קביעת התוכניות של סלטקין ועל סגנון החזרות שהנהיג.[2]
החל בעונת 2006–2007 המנצח הראשי האורח של התזמורת הוא איוון פישר.[3][4] הכנרת הראשית כיום היא נורית בר-יוסף. ב-13 באפריל 2007 הודיעה התזמורת על מינויו של פישר כמנצח הראשי של התזמורת החל ב-2008, אחרי שסלטקין יפנה את מקומו כמנהל מוזיקלי.[5]
בשנת 2011 הופיע ג'נאנדראה נוזדה לראשונה כמנצח-אורח עם התזמורת, ובנובמבר 2015 חזר להופעת אורח נוספת. בינואר 2016 הודיעה התזמורת הסימפונית הלאומית על מינוי נוזדה למנהל המוזיקלי הבא שלה, החל בעונת 2018-2017. הוא יכהן כמנהל מוזיקלי מיועד בעונת 2017-2016, והחוזה הראשוני שלו עם התזמורת הוא ל-4 עונות.
מנהלים מוזיקליים
- ג'נאנדראה נוזדה 2017 - ממשיך
- כריסטוף אשנבאך 2010 - 2017
- איוון פישר (מנצח ראשי) 2008-2009
- ליאונרד סלטקין 1996 - 2008
- מסטיסלב רוסטרופוביץ' - 1994 - 1997
- אנטל דוראטי 1970 - 1977
- הווארד מיצ'ל (1949-1969
- האנס קינדלר 1931 - 1994
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של התזמורת הסימפונית הלאומית של ארצות הברית
- Tim Page, The NSO: 75 and Counting Its Blessings, Washington Post, 4 בספטמבר 2005
הערות שוליים
- ^ Tim Page (4 ספט' 2005). "The NSO: 75 and Counting Its Blessings". Washington Post. נבדק ב-2007-03-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tim Page (18 נוב' 2004). "Slatkin, NSO to Part in 2008". Washington Post. נבדק ב-2007-03-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Q&A: Iván Fischer". Playbill Arts. 19 באוקטובר 2006. נבדק ב-2007-03-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tim Page (12 פבר' 2007). "Ivan Fischer: Plays Well With Children". Washington Post. נבדק ב-2007-03-18.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tim Page (12 אפר' 2007). "NSO Picks Fischer as Interim Maestro". Washington Post. נבדק ב-2007-04-13.
{{cite news}}: (עזרה)
