התזמורת הסימפונית של לונדון

התזמורת הסימפונית של לונדון
מדינה	הממלכה המאוחדת
מיקום	לונדון, הממלכה המאוחדת
אולם קונצרטים	מרכז האמנויות ברביקן
מנצח	סיימון ראטל

התזמורת הסימפונית של לונדון באולם ברביקן, יוני 2011

התזמורת הסימפונית של לונדון (באנגלית: London Symphony Orchestra) היא אחת התזמורות הגדולות והחשובות בממלכה המאוחדת. מאז 1982 מקום מושבה הקבוע הוא במרכז האמנויות ברביקן בלונדון.

היסטוריה

התזמורת נוסדה בשנת 1904 כארגון עצמאי בניהול כספים שיתופי, התזמורת הראשונה מסוג זה באנגליה. הופעתה הראשונה הייתה בקונצרט ב-9 בינואר של אותה שנה, בניצוח הנס ריכטר. הוא נשאר המנצח הראשי עד 1911, כשאדוארד אלגר החליף אותו למשך שנה.

בשנים מאוחרות יותר, היו בין מנצחיה הראשיים פייר מונטה (1961–1964), אישטוון קרטס (1965–1968), אנדרה פרווין (1968–1979) וקלאודיו אבאדו (1979–1988). המנצח האמריקאי מייקל טילסון תומאס נטל את מקומו, ובשנת 1995 החליף אותו סר קולין דייוויס, וטילסון תומאס היה למנצח אורח ראשי. ב-1 בינואר 2007 פרש סר קולין מתפקיד המנצח הראשי וקיבל עליו את תפקיד נשיא התזמורת. ואלרי גרגייב החליף אותו בתפקיד המנצח הראשי וכיהן שם עד שנת 2017. המנהל המוזיקלי והמנצח הראשי הנוכחי של התזמורת הוא סיימון ראטל.

התזמורת הסימפונית של לונדון הייתה לתזמורת הבריטית הראשונה שניגנה מעבר לים, בפריז בשנת 1906. התזמורת הייתה אמורה להפליג על הטיטניק לקונצרט בניו יורק ב-12 באפריל, אך נאלצה לשנות את המועד ברגע האחרון. היא גם הייתה הראשונה לנגן בארצות הברית, בשנת 1912, ובשנת 1973 הייתה הראשונה שהוזמנה לקחת חלק בפסטיבל זלצבורג. היא ממשיכה לצאת למסעות ברחבי העולם.

זה שנים נחשבת הסימפונית של לונדון למוחצנת ביותר בתזמורות לונדון. בנגינתה יש מידה רבה של רוח נעורים מרוממת, הניכרת בביצוע יצירותיהם של מלחינים כמו ברליוז ופרוקופייב. לעיתים קרובות הופיעו בתזמורת נגנים בעלי שם עולמי כסולנים בכלי הנשיפה, כמו ג'יימס גולוויי (חליל צד), ז'רווז דה פייה (קלרינט) ובארי טאקוול (קרן יער). כרוב ההרכבים, התזמורת מוכשרת לשנות את צלילה ולהפיק גוני צליל שונים מאוד תחת שרביטיהם של מנצחים, הרחוקים ונבדלים מאוד זה מזה כמו ליאופולד סטוקובסקי (שעמו ערכה סדרה של הקלטות מעולות), בולט, הורנשטיין, גיאורג שולטי, אנדרה פרווין, גיאורג סל, קלאודיו אבאדו, ליאונרד ברנשטיין וג'ון ברבירולי, וכמובן קרל בהם, שפיתח קשר קרוב עם התזמורת בשלהי חייו.