התמורות בלבושם של יהודי הנסיכויות הרומניות
בלבושם של יהודי נסיכות מולדובה ונסיכות ולאכיה חלו תמורות שהוכתבו על ידי חקיקה, צווים שלטוניים, הגירה ושינויים אופנתיים.
אין פרטים על לבושם של יהודי הנסיכויות הרומניות בעבר הרחוק, אך היסטוריונים יהודים רומנים סבורים שיהודי הנסיכויות לא נבדלו בלבושם מהתושבים המקומיים. ההיסטוריון אליאס שוורצפלד מציין במחקר היסטורי הודות התיישבות היהודים במולדובה, שבנסיכות ולאכיה אולצו היהודים לנעול רק מגפיים בצבע שחור[1]. במחקר היסטורי נוסף מצטט שוורצפלד את אנטון מריה דל קיארו (Anton Maria Del Chiaro), מלומד איטלקי שהיה מזכירו של שליט ולאכיה, קונסטנטין ברנקוביאנו וציין בספרו Istoria delle moderne rivoluzioni della Valachia, שעל יהודי ולאכיה נאסר ללבוש בגדים צבעוניים והותרו להם רק הצבע השחור והצבע הסגול. לדברי שוורצפלד ייתכן שאיסור זה התקיים גם במולדובה[2].
ההיסטוריון יוליוס באראש במסה שלו "יהודי מולדובה וולאכיה" מציין שיהודי מולדובה, שמוצאם היה מפולין, שינו את לבושם היהודי-פולני ללבוש המקומי, שהורכב מבגדים ארוכים מזרחיים, צבעוניים ולא שחורים כמו בפולין[3].
בתחילת המאה ה-19 הגיע לנסיכות מולדובה גל גדול של מהגרים יהודים מכיוון גליציה ומחוזות נוספים באימפריה הרוסית והביאו איתם את הלבוש היהודי-פולני החסידי ובהשפעתם גם יהודי מולדובה החלו לעבור ללבוש זה. לבוש זה והנעליים החסידיות הבדילו את היהודים מהאוכלוסייה המקומית[4].
בתקנון האורגני, שהוטל על הנסיכויות הרומניות בתחילת שנות השלושים של המאה ה-19, נאמר בסעיף הדן בבתי ספר, שגם ילדי יהודים יתקבלו בהם בתנאי שיתלבשו כמו יתר התלמידים[5].
צעירים יהודים בני מולדובה הגיעו לתקופות מסוימות למרכז ומערב אירופה לצורכי מסחר או לימודים והתרשמו מהלבוש הנהוג שם ורצו לאמץ אותו, אך יהודי מולדובה המבוגרים יותר התנגדו. במאי 1847 הגישה קבוצה של צעירים יהודים בקשה לשליט הנסיכות, מיכאיל סטורדזה ובה הפצירו בו לצוות על היפטרות מהלבוש היהודי-פולני ולצוות על הלבוש האירופאי-גרמני. השליט לא השיב, לכן הצעירים יזמו מפגש איתו ב-8 בנובמבר, ביום הולדתו באה משלחת של שלושה צעירים יהודים לברך אותו ולבקש שוב את התערבותו בשינוי לבוש היהודים. ב-15 בנובמבר הוציא סטורדזה צו ברוח בקשת הצעירים, שהופנה למשרד הפנים ופורסם בהתאם. הצו עורר תדהמה בחוגים היהודים השמרנים, הורי הצעירים שפתחו בנושא הכו את בניהם, ראשי הקהילה פנו אל השלטון בפטיציות ובקשות לביטול הגזרה וכעבור 15 ימים שינה סטורדזה את הצו והפך אותו להמלצה במקום חובה.
למרות השינוי באופי הצו, הוא פתח את הדרך לשינוי הלבוש וצעירים רבים ואפילו יהודים זקנים השתמשו באמתלה זו כדי לעבור ללבוש גרמני ובהדרגה השינוי החל לחדור להמוני היהודים[6].
בסוף אפריל 1859 נושא לבוש היהודים עלה שוב לחדשות - השר הנוגע בדבר הוציא חוזר, שהוקרא בכל בתי הכנסת וברחובות בליווי מתופף, חוזר שקרא ליהודים לאמץ את הלבוש הגרמני ולהיפטר מלבושם הקודם. היו נוצרים וחיילים, שבעקבות החוזר הזה הצטיידו במספריים, תרו אחר יהודים וכשמצאו אותם קיצצו להם את הקפטן, את הפאות ולעיתים גם את הזקן. היו גם כאלה שניצלו את ההזדמנות להכות ביהודים. המצב התדרדר עד כדי כך שהפיקוד הצבאי איים על החיילים ב-25 מכות שוט, אם יפגעו ביהודים בכל אמתלה שהי ואפילו נאלצו לסגור את החיילים בקסרקטינים לכמה ימים, כדי להפסיק את הכאת היהודים. ב-12 במאי 1860 פנה מיכאיל קוגלניצ'אנו בחוזר שהשתמש בדברי כיבושין ולשון רכה על מנת לשכנע את אותם היהודים, שעדיין דבקו בלבוש הפולני, לעזוב אותו לטובתם ולטובת הסדר החברתי. החוזר תורגם לעברית וליידיש, הוקרא בכל בתי הכנסת וכרוזים עם תוכנו הופצו ברחובות בהם גרו יהודים. לאחר זאת תופעת הלבוש היהודי-פולני החלה להיעלם במהירות רבה[7].
הערות שוליים
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 89. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 157. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 33. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 34. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 158. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמוד 159. (ברומנית)
- ^ Evreii din România în texte istoriografice - Antologie, Hasefer, București, 2004, עמודים 159 - 160. (ברומנית)
