התנהגות פרו חברתית בגיל הרך

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ילד שמציע עזרה לאחר

התנהגות פרו-חברתית בגיל הרך היא פעולה של הפניית רגשות והתנהגויות חיוביים כלפי אדם אחר[1]. ויספה (1972,lauren wispe) משתמש במושג "התנהגות פרו-חברתית" כדי לתאר מכלול התנהגויות בעלות אפיונים חברתיים חיוביים כללים כמו: סימפתיה, אמפתיה, שיתוף פעולה, תרומה, הושטת עזרה ואלטרואיזם (התנהגות זולתנית)[2].

מטרת ההתנהגות הפרו-חברתית היא להביא תועלת לזולת, והיא תחשב כזו אפילו אם היחיד לא הקריב הרבה או אף הרוויח בעקבותיה תשומת לב או דימוי עצמי גבוה יותר[3].

סוגי התנהגות פרו-חברתית

קבוצת חברים- יד ביד

אמפתיה

היכולת להתנסות ברגשותיו של אדם אחר[1].

אמפתיה היא תגובה רגשית המאופיינת על ידי רגשות דאגה, סימפתיה, חמלה ורוך כלפי אדם אחר ועל ידי רצון להקל על מצוקתו. הופמן היה הראשון שהדגיש הן את האספקטים הרגשיים והן את האספקטים הקוגניטיביים של האמפתיה. הוא טען שאמפתיה היא "תגובה רגשית התואמת יותר את מצבו של האחר מאשר את מצבו של האני", אולם הבסיס לתגובה הוא קוגניטיבי: האדם האמפתי קשוב לסימנים המצביעים על מצבו הרגשי של האחר, ויחד עם זאת הוא ער לעובדת היות האחר מופרד ממנו[4].

אלטרואיזם

פעולה לא-אנוכית שנועדה לעזור לאדם אחר.

אלטרואיזם מתייחס לפעולה שבה למבצע אין מוטיבציות לקידום עצמו, אין הוא מצפה לגמול על מעשיו ואף פועל נגד האינטרסים של עצמו[1]. למוטיבציה המטרה האולטימטיבית של הגברת רווחת האחר או האחרים כשעצם הניסיון להשגת המטרה הזו מגביר את רווחת הקולקטיב. המקור המוצע הידוע ביותר של מוטיבציה אלטרואיסטית הוא רגש האמפתיה[5].

התפתחות ההתנהגות הפרו-חברתית

בארבעת השנים הראשונות לחיי ילד, מקובל להתייחס לארבעה שלבים בהתפתחות ההתנהגות פרו- חברתית:[4][1][6]

  1. אמפתיה רגשית מופיעה כבר אצל תינוקות מתחת לגיל שנה. בגיל זה, תינוקות מראים יכולת ראשונית של אמפתיה כאשר הם בוכים לנוכח מצוקה של אדם אחר וגם צוחקים כשאחרים צוחקים. עם זאת, בשלב זה התינוק אינו מבין בדיוק מי נתון במצוקה.
  2. אמפתיה אגוצנטרית: בגילאי שנה עד שנתיים פעוטות משיגים התקדמות משמעותית בהבנת מושג העצמי ובעקבות זאת גם בהבנת האחר. הבנות חדשות אלו מאפשרות לפעוט לנקוט התנהגויות סיוע תכליתיות יותר. עם זאת, מרבית הגישות ההתפתחותיות מניחות כי פעוטות בגיל זה עדיין לא באמת מבינים לעומק את צרכיו של האחר, אלא עושים מה שהיה מסייע להם במצב זה. כך למשל, פעוטות בגיל זה ינסו להרגיע את הזולת באמצעות מה שבדרך כל מרגיע אותם עצמם- לדוגמה, פעוט בגיל שנה וחצי עשוי להציע לאחר את המוצץ שלו, את הדובי שלו, או את היד של אימו.
  3. אמפתיה ממוקדת באחר: בגילאי שנתיים עד שלוש מתרחשת התפתחות משמעותית ביכולת הוויסות הרגשי וביכולת להבין את כוונות השני, את רגשותיו ורצונותיו, את הסיבות למצוקתו ואת מה שיכול להקל על המצוקה הספציפית. משום כך, המבעים הפרו-חברתיים והניסיונות לנחם אחרים נעשים מורכבים יותר. בד בבד, עם התפתחות השפה, והתפתחות התאוריה של תודעה (Theory of mind), מתאפשרת הבנה וניבוי של התנהגות הפרט והזולת המאפשרת עליית מדרגה משמעותית ההתנהגות הפרו-חברתית בגלל יכולתם של פעוטות להבין את כוונותיהם ורצונותיהם של אחרים.
  4. בגילאי הגן (3–4) נמצא כי ילדים מקיימים מגעים תכופים עם מספר ילדים "כחברים" שעוזרים להם להשתלב בקבוצה. מחקרים מראים כי בין מי שמוגדרים כחברים, התנהגויות פרו חברתיות של אמפתיה, תמיכה, ועזרה, שכיחות יותר מאשר בין ילדים שאינם מוגדרים כחברים. בנוסף, ניתן לראות בגיל זה "חברות זמנית" או "על תנאי", כאשר ילדים משתמשים בחברות כאמצעי להצטרף למשחק עם מישהו אחר ("אני אהיה חבר שלך אם תרשה לי לנסוע על האופניים שלך"). 

התפתחות ההתנהגות הפרו חברתית בגילאי 4–6

החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי התפתחות ההתנהגות הפרו חברתית בגילאי הגן המאוחר. מירב החוקרים טוענים שילדים בגיל 4–5 שנים ממשיכים להראות התפתחות חיובית של יכולות האמפתיה המלווה במתן עזרה לזולת כיוון שהתפתחות תאוריית התודעה מאפשרת לילדים להבין, לחזות, ולהסביר את התנהגות ורגשות האחר, הבנה זו מעצימה את ההצלחה ביחסים חברתיים בכלל ובין העמיתים. כמה חוקרים סבורים לעומת זאת שהחל מגיל זה חלה דווקא ירידה בשכיחות של התנהגות זו, האי (1994)[7]טוענת שהתנהגות פרו חברתית הופכת להיות יותר סלקטיבית כך שהיא מופנית רק כלפי חלק מהזקוקים לעזרה, ילדים בגיל זה נוטים לפרש את מצוקת האחר על פי הסיטואציה ולא רק על פי הבעת פניו. ולומדים לווסת את התגובות הרגשיות שלהם למצוקה של אחרים ולשים לב לסימנים נוספים שיעידו אם מתאים להיענות למצוקה או להתעלם ממנה.

הבדלים בין אישיים

כבר בשנת החיים הראשונה ניתן לראות הבדלים בין אישיים ביכולות הפרו-חברתיות והחל מגיל שנתיים-שלוש מתחילים להופיע הבדלים אינדיבידואליים יציבים ביכולת האמפתיה. ההבדלים בין הילדים הם בסוג ההתקרבות, באופן עיבוד המידע, במורכבות ובעוצמת התגובה בדרך כלל נוהגים להבחין בין מקורות פנימיים/מזגיים ולמקורות הקשורים לאינטראקציות הראשוניות של הילד ככאלו המשפיעים על התפתחות היכולות הפרו-חברתיות[8].

הבדלים בין אישיים הקשורים למזג

מקובל להתייחס ל"מזג" כמרכיב ראשוני גנטי איתו מגיע הילד לעולם. מיזגו של הילד נמצא בעבר כמשפיע על חוויותיו במצבים חברתיים, ועל אופי היחסים החברתיים שהוא יוצר.

בהקשר זה, ילדים עם מזג המוגדר כ "חיוני" או "קל" מגיבים בהתלהבות ובערנות במפגשים חברתיים, ומצליחים לארגן את החוויה ואת ההבעה הרגשית שלהם גם במצבים חברתיים מורכבים. לעומתם, ילדים עם מזג המוגדר כ "קשה" ו"עצור" נרתעים ממגע חברתי ומגלים משנה זהירות במצבים חברתיים כתינוקות, כפעוטות וכילדי גן. ילדים אלו מראים קשיים ביכולת הוויסות הרגשית, מתוך התבוננות בפחד או איום במתקיים בסביבה [6].

הבדלים בין אישיים הקשורים למערכת היחסים עם ההורים

דפוסי התקשרות שונים משקפים הבדלים בציפיות של התינוק מהעולם החברתי. התנסות בהתקשרות בטוחה וביחסי טיפול אמפתיים מנבאים רמה גבוהה של אמפתיה והתנהגות פרו-חברתית בשנות הילדות המאוחרות כיון שילדים לומדים לא רק לקבל טיפול אלא גם כיצד לטפל באחרים[9].

על פי תאוריית ההתקשרות, דמות מטפלת המגיבה בזמינות רבה וברגישות לצורכי הילד, מספקת לו תחושת בסיס בטוח וחוף מבטחים ובכך היא מווסתת את רמת המתח של התינוק ועוזרת לו לצאת ממצבי דחק. כך, הילד יכול לחקור את העולם ולהתעניין בגירויים ובאנשים ללא אובדן בסיס זה. מנגד, דפוסי תגובה של הדמות המטפלת שאינם עקביים בזמינותם יוצרים חוסר ביטחון, קשיים בוויסות עצמי ואי פניות לתקשר ולפתח התנהגות פרו-חברתית עם האחרים.

סרוף טוען שילדים עם דפוס התקשרות בטוח מפתחים יכולת להיענות בצורה אמפתית לאחרים כיון שחוו טיפול נענה שסיפק את צורכיהם וסיפק להם מקורות רגשיים המאפשרים להם כעת להיענות לצרכים הרגשיים של האחר[1].

תהליכי למידה של התנהגות פרו-חברתית

שלושה תהליכים הוגדרו ככאלו אשר באמצעותם הילד רוכש יכולת רגשית חברתית המתבטאת בהתנהגות פרו חברתית עם הסביבה שלו[6][10]:

הדגמה (Modeling): כאשר ההורים מביעים רגשות הם מדגימים לילד כיצד לווסת רגש מסוים וכיצד להביעו, הם גם מדגימים התייחסות להבעה רגשית וגם אסטרטגיות שונות של התנהלות חברתית, ושל התנהגות פרו חברתית שתואמת להקשר.

אימון (Coaching): כאשר ההורים מדברים עם ילדים על רגשות (מתארים את רגשותיהם שלהם), שואלים מישהו אחר, או את הילד, על רגשותיו) הם מקנים לו שפה רגשית שיכולה לעזור לו גם בוויסות רגשותיו וגם בטיפוח יכולתו להבין את רגשותיו ואת רגשותיהן של אחרים.

תגובה מידית בסמיכות להתנהגות (Contingency): כאשר ההורים מגיבים מיד לרגשות הילד הם עוזרים לו לרכוש יכולת של וויסות רגשי וגם מלמדים אותו מה הן ההבעות הרגשיות שהם מוכנים לקבל ואילו רגשות הילד יצטרך ללמוד לרסן.

התנהגות פרו חברתית וניצני ההתפתחות המוסרית

התגובה המוסרית שלנו למצבים חברתיים בין-אישיים מתבססת על מה שנקרא רגשות מוסריים, הטענה היא שאלה רגשות אוניברסליים המאפשרים חיים ביחד בכל חברה אנושית שהיא, הרגשות המוסריים כוללים רגשות חיוביים כמו אמפתיה, ורגשות שליליים כמו בושה או אשמה[6]. התגובה האמפתית למצוקתו של האחר היא שנמצאת בשורשי הרגישות המוסרית של ילד צעיר[4]. התפתחות הרגישות המוסרית והתפתחות הידע על הכללים החברתיים נובעות מהיבטים שונים בתכלית של המגעים שיש לילד עם סביבתו, בעוד שרגישות מוסרית מתפתחת מתוך עצם החשיפה וההבנה האמפתית למצוקתם הרגשית של האחרים, הידע על הכללים החברתיים מתפתח מתוך מגעים עם הדמויות המחנכות בבת ובמסגרת החינוכית[6].

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 אלון סרוף, רוברט קופר, גאני דהארט, התפתחות הילד טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה, 1998
  2. Lauren Wispe, Positive forms Of Social Behaviors: An Overview, JOURNAL OF SOCIAL ISSUES, 1972
  3. Ervin Staub, Daniel Bar-Tal, Jerzy Karylowski and Janusz Rekowski., Development and Maintenance of Prosocial Behavior International Perspectives on Positive Morality, PLENUM PRESS, NEW YORK, 1984
  4. 4.0 4.1 4.2 Marten Hoffman, DEVELOPMENTAL SYNTHESIS OF AFFECT AND ITS IMPLICATIONS FOR ALTRUISTIC MOTIVATION., DEVELOPMENTAL PSYCHOLOGY, 1975
  5. C. Daniel Batson, Why Act for the Public Good? Four Answers, Personality and Social Psychology Bulletin, 1994
  6. 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 מרים רוזנטל, ליהי גת, חנה צור, לא נולדים אלימים החיים הרגשיים והחברתיים של ילדים קטנים, תל אביב, ישראל, 2008
  7. Dale.f Hay, PROSOCIAL DEVELOPMENT, JOURNAL OF CHILD PSYCHOLOGY AND PSYCHIATRY 35, January 1994, עמ' pages 29–71
  8. עדה בקר, "כשכואב לי כי כואב לך…" אמפטיה והתנהגות פרו-חברתית אצל ילדים בגיל הרך, סמינר הקיבוצים "החינוך וסביבו" כרך כ"ו, תשס"ד 2004, עמ' 91-108
  9. JOHN BOWLBY, A SECURE BASE- Parent- Child Attachment and Healthy Human Development, United Sates Of America, 1988
  10. Zahn-Waxler C, Radke-Yarrow M, King RA., Child Rearing and Children's Prosocial Initiations Toward Victims of Distress., Child Development, 1979
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0