התנועה הלאומית המאוחדת (גאורגיה)
| קובץ:Ერთიანი ნაციონალური მოძრაობა.png | |
| אידאולוגיות |
פופוליזם[1] שמרנות ליברלית[2] תמיכה באיחוד האירופי |
|---|---|
| http://unm.ge | |
התנועה הלאומית המאוחדת היא מפלגה פוליטית בגאורגיה, שהוקמה על ידי מיכאיל סאקשווילי, שעלתה לשלטון בעקבות מהפכת הוורדים.
היסטוריה
.JPG)
המפלגה הוקמה באוקטובר 2001 על ידי מיכאיל סאקשווילי. זו מפלגה רפורמיסטית המעדיפה קשרים הדוקים יותר עם נאט"ו והאיחוד האירופי, כמו גם השבת שליטתה של טביליסי במדינות אבחזיה ודרום אוסטיה שהכריזו על עצמאות חד-צדדית.
במקור הייתה מפלגת מרכז-שמאל, והיא העבירה את עמדתה למרכז-ימין מאז מהפכת הוורדים ומשלבת ליברליזם פוליטי, כלכלי ותרבותי עם לאומיות אזרחית. סדרי העדיפויות העיקריים שלה כוללים גם שיפור השירותים החברתיים לעניים, בסיס התמיכה העיקרי של התנועה; להילחם בשחיתות ולצמצם חסמים מנהליים לביצוע עסקים. מנהיגי המפלגה מתייגים את עצמם כליברלים-שמרניים ובספטמבר 2007 הפכה המפלגה לחברת משקיפה במפלגת העם האירופית הימנית.
סאקשווילי ומנהיגי אופוזיציה אחרים הקימו את "ברית העם המאוחדת" בנובמבר 2003 כדי למזג את התנועה הלאומית המאוחדת, הדמוקרטים המאוחדים, איחוד הסולידריות הלאומית ותנועת הנוער "כמארה" בברית רופפת נגד ממשלתו של הנשיא אדוארד שוורדנדזה.
התנועה הלאומית המאוחדת ושותפיה באופוזיציה מילאו תפקיד מרכזי במשבר הפוליטי בנובמבר 2003 שהסתיים בהתפטרותו הכפויה של הנשיא שוורדנדזה. מפלגות האופוזיציה התמודדו בתוקף עם תוצאות הבחירות לפרלמנט ב-2 בנובמבר 2003, אשר משקיפים מקומיים ובינלאומיים מתחו ביקורת על אי סדרים רבים במהלכה.[3] לאחר נפילת שוורדנדזה, המפלגה איחדה כוחות עם הדמוקרטים המאוחדים ואיגוד הסולידריות הלאומית לקידום סאקשווילי כמועמד עיקרי לאופוזיציה בבחירות לנשיאות ב-4 בינואר 2004, בו זכה ברוב מוחץ. התנועה הלאומית המאוחדת והדמוקרטים המאוחדים התמזגו ב-5 בפברואר 2004; המפלגה שמרה על שמה אך הסיעה הפרלמנטרית נקראה התנועה הלאומית-דמוקרטים. בבחירות לפרלמנט בשנת 2008 זכתה המפלגה ב-51.1% מהקולות. עם זאת, בבחירות 2012 הם צנחו ל-40.3%, והפכו למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט אחרי החלום הגאורגי.
לאחר הבחירות ב-2012, המפלגה סבלה מכמה עריקות של חברי הפרלמנט למפלגות חדשות. כולל זה של המרכז הפוליטי החדש הליברטריאני-גירצ'י (אנ') על ידי חבר הפרלמנט לשעבר של המפלגה זוּרָאבּ גָּ'אפָּארִידזֶה (אנ') ושלושה אחרים.[4] יש הסבורים כי עריקות אלה זכו לעידוד של קואליציית "החלום הגאורגי" השלטת על מנת להחליש את יריבתה העיקרית.[5]
המפלגה קיבלה 27.11% מהקולות בבחירות לפרלמנט בגאורגיה בשנת 2016. זמן קצר לאחר מכן התפצלה המפלגה ב-12 בינואר 2017, כתוצאה מסכסוך בין דוד באכרדזה, ראש עיריית טביליסי לשעבר גיגי אוגולאווה, תומכיהם וחברי המפלגה הנאמנים לנשיא לשעבר מיכאיל סאקשווילי. סאקשווילי דחה את החלטת המפלגה להיכנס לפרלמנט לאחר הבחירות והתנגד בנוסף ליוזמת חברי המפלגה למנות יו"ר במקומו, תפקיד שהיה פנוי רשמית בשל מעמדו הגולה של סאקשווילי. ביום הפיצול קבע אוגולאווה: "אדם אחד אחראי על פירוק המפלגה - האדם שהקים את המפלגה." רוב רשימת הבחירות של המפלגה ערק לתנועת גאורגיה האירופית והשאיר את המפלגה עם שישה חברים בפרלמנט.
ב-24 במרץ 2019 התפטר סאקשווילי ממשרת יו"ר המפלגה. הוא הוחלף על ידי המועמד שלו, גריגול ואשאדזה.[6] ב-15 בדצמבר 2020 התפטר ושאדזה כיו"ר המפלגה. בבחירות הבאות ניצח ניקה מליה, נגד לְוָאן וַארְשָׁלוֹמִידזֶה (אנ').
תוצאות בחירות
הבחירות לפרלמנט
| בחירות | מנהיג | קולות | % | מושבים | +/– | עמדה | ממשלה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2003 | מיכאיל סאקשווילי | 345,197 | 18.1 | 32 / 150
|
מפלגה חדשה | 3 | אופוזיציה |
| 2004 | נינו בורג'נדזה | 1,027,070 | 67.0 | 135 / 150
|
 103
|
1
|
ממשלה |
| 2008 | דוד בָּאכְּרַדזֶה (אנ') | 1,050,237 | 59.18 | 119 / 150
|
 16
|
 1
|
ממשלה |
| 2012 | ואנו מראבישווילי | 873,233 | 40.34 | 65 / 150
|
54
|
2
|
אופוזיציה |
| 2016 | דוד בָּאכְּרַדזֶה (אנ') | 477,143 | 27.11 | 27 / 150
|
38
|
2
|
אופוזיציה |
| 2020 | וחטנג קיקבידזה | 523,127 | 27.18 | 36 / 150
|
9
|
2
|
אופוזיציה |
הבחירות לנשיאות
| שנת בחירות | מועמד | סיבוב ראשון | סיבוב שני | ||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר מכלל הקולות | אחוז מכלל הקולות | מספר מכלל הקולות | אחוז מכלל הקולות | ||
| 2004 | מיכאיל סאקשווילי | 1,692,728 | 96% (זכה) | ||
| 2008 | מיכאיל סאקשווילי | 1,060,042 | 53.73% (זכה) | ||
| 2013 | דוד בָּאכְּרַדזֶה (אנ') | 354,103 | 21,72% | ||
| 2018 | גְּרִיגוֹל וַאשַׁאדזֶה (אנ') | 601,224 | 37.74% | 780,680 | 40.48% |
לקריאה נוספת
- Ghia Nodia, Álvaro Pinto Scholtbach: The Political Landscape of Georgia: Political Parties: Achievements, Challenges and Prospects. Eburon, Delft 2006, מסת"ב 90-5972-113-6
- Lincoln A. Mitchell: Uncertain Democracy: U.S. Foreign Policy and Georgia's Rose Revolution. University of Pennsylvania Press 2008, מסת"ב 0-8122-4127-4
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Lecarte, Jacques (בינואר 2015). "Georgia: political parties and the EU" (PDF). European Parliamentary Research Service. נבדק ב-16 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Nordsieck, Wolfram (2008). "Georgia". Parties and Elections in Europe. אורכב מהמקור ב-25 באוגוסט 2010.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ^ Sydney Morning Herald, Shevardnadze quits to avoid bloodshed
- ^ http://www.civil.ge/eng/article.php?id=28803
- ^ "Georgia: Proposed Reform Could Tilt Electoral Field Toward Incumbents", Eurasianet, 10 באפריל 2017
{{citation}}: (עזרה) - ^ "UNM Elects New Chairman, Governing Body". Civil Georgia. 25 במרץ 2019. נבדק ב-28 במרץ 2019.
{{cite news}}: (עזרה)
