התקופה האפיפלאוליתית

התקופה האפיפלאוליתית (Epipaleolithic ביוונית: epi = אחרי; paleo = קדום; lithos = אבן או אחרי תקופת האבן הקדומה) היא תקופה פרהיסטורית מראשית האלף השני העוקבת לתקופה הפלאוליתית וקדומה לתקופה הנאוליתית, ומהווה למעשה תקופת מעבר בין חברות הציידים-לקטים של הראשונה והחברות החקלאיות של האחרונה. התקופה האפיפלאוליתית מוגדרת בעיקר באגן הים התיכון, לפי עדויות ארכאולוגיות לחברות מורכבות יחסית של ציידים-לקטים, אשר ייצרו מיקרוליתים (להבוני צור מסותתים) בצורות אחידות (למשל סהרון, טרפז ומשולש). בסוף התקופה קיימות עדויות לישיבת קבע וככל הנראה גם לניצני ביות הצמחים, המבשרים את המעבר לאורח חיים חקלאי.

המונח מקביל מכמה בחינות לתקופה המזוליתית, המאוחרת יותר, של צפון אירופה. המונח מזוליתית כלל בעבר גם את התרבויות שהיום מוגדרות כאפיפלאוליתיות. לראשונה ניתן שם התקופה לשורה של תעשיות כלי צור במגרב של צפון אפריקה, על ידי חוקרים צרפתים, משום שהממצא לא תאם את ההגדרות האירופיות לתקופה המזוליתית. בסופו של דבר נעשה המונח מקובל מאד מחוץ לאירופה גם במזרח התיכון, באנטוליה ובקפריסין.

בארץ ישראל החלה התקופה האפיפלאוליתית בסביבות ראשית דור נח. התקופה כוללת מספר תרבויות ארכאולוגיות המתאפיינות בעיקר במיקרוליתים מסותתים לצורות מסוימות, כגון התרבות הכבארית, התרבות הכבארית הגאומטרית, התרבות הרמונית, התרבות המושאבית והתרבות הנאטופית. לפחות האחרונה כבר משקפת שינויים מרחיקי לכת במבנה הכלכלי-חברתי של אוכלוסיות פרהיסטוריות, לפי העדויות לישיבה בכפרי קבע

• 

  נקר מיקרוליתי
• 

  טרפז
• 

  משולש
• 

  סהרון

ראו גם

• תקופת האבן
• מיקרולית
• מערת הנחל
• התרבות החריפאית

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.