ואיה דה לוס אינחניוס
 | |
| אחוזת מנאקה איסנאגה, ואיה דה לוס אינחניוס | |
| מדינה |
 קובה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1988, לפי קריטריונים 4, 5 | |
| הערות | האתר כולל גם את טרינידד |
|
(למפת קובה רגילה)   ואיה דה לוס אינחניוס | |
ואיה דה לוס אינחניוס (ספרדית: Valle de los Ingenios, מילולית: עמק טחנות הסוכר) הוא סדרה של שלושה עמקים במרכז קובה, כ-12 ק"מ מטרינידד, שהיוו בעבר את מרכז תעשיית הסוכר של קובה.
גאוגרפיה
שטחם הכולל של שלושת העמקים, סן לואיס (San Luis), סנטה רוסה (Santa Rosa) ומֶיֶיר (Meyer), כ-270 קמ"ר. בעמקים זורמים מספר נהרות, החשובים שבהם אָגָבָּאמָה, קָרָאקוּסֶיי, דֶה אָיי וטָיָיאבָּה.
היסטוריה
הספרדים הם שהביאו את קני הסוכר לקובה ב-1512. האדמה ותנאי מזג האוויר באי היו אידיאליים לגידולם, והתשתית התעבורתית הטובה הקלה על ייצואו. בשיאה, מסוף המאה ה-18 ועד סוף המאה ה-19, הייתה קובה יצואנית הסוכר הגדולה בעולם, ותעשיית הסוכר הייתה התעשייה החשובה ביותר בה. במהלך המאה ה-19 פעלו בעמק 56 טחנות סוכר, שהעסיקו למעלה מ-11,000 עבדים, שהובאו על ידי בעלי המטעים מג'מייקה.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 נבנתה מסילת ברזל שקישרה את העמק עם טרינידד ועם הנמל בקאסילדה, מה שהקל עוד יותר על שינוע הסוכר. תקופה זו כבר הייתה שירת הברבור של תעשיית הסוכר בעמק. במהלך מלחמת העצמאות הקובנית נהרסו רבות מהטחנות, והתעשייה נדדה מערבה, למטאנסאס. בעמק עדיין מגדלים סוכר, אך בהיקף מצומצם.
בשנת 1988 הכריז אונסק"ו על העמק ועל העיר הסמוכה טרינידד כעל אתר מורשת עולמית.
תיירות
אף שמרבית המבנים בעמק נהרסו במהלך השנים, כמה מהם משמשים כיום כאתרי תיירות. האתר הפופולרי ביותר הוא אחוזת מנאקה איסנאגה (Manaca Iznaga), שנבנתה ב-1750, ונרכשה בשנת 1795 בידי פדרו איסנאגה. באחוזה מגדל בגובה 44 מ', שנחנך ב-1835. בעל המטעים הקים אותו כדי להשקיף ולפקח על עבודת העבדים, והוא נועד גם להעיד על עוצמתו. בעבר היה במגדל פעמון שצלצולו סימן את תום יום העבודה. כיום משמש המגדל את המבקרים הבאים להשקיף על העמק. הפעמון מוצב בתחתיתו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- טרינידד ועמק לוס אינחניוס באתר ארגון ערי המורשת העולמית (בספרדית)
