וויצ'י ריו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וויצ'י ריו
Uechi kanbun.jpg
ארץ מקור יפןיפןאוקינאווה, יפן.
מייסד קנבון וויצ'י
סגנון הכאה
התפתחה מ פאן גיי נון
ספורט אולימפי לא

וויצ'י ריו (上地流,‏ Uechi-ryu) הוא סגנון קראטה אוקינאווי מסורתי אשר הובא לאוקינאווה מאזור פוג'יין בסין על ידי קנבון וויצ'י (上地完文; ‏1877-1948), שלמד אצל מורה לקונג פו בשם צ'ו טסו הו. שמו של הסגנון אותו למד קנבון וויצ'י בסין הוא "פאן גיי נון", או "פא יי רואן", והוא משלב את סגנונות העגור, הטיגריס והדרקון של קונג פו. מילולית, משמעות המילה פאן גיי נון היא "חצי קשה, חצי רך" והיא מתייחסת לאופי הסגנון, גישתו לאימונים, והטכניקות המרכיבות אותו. לאחר מותו של קנבון וויצ'י, שינה בנו קאניי וויצ'י את שם הסגנון ל"וויצ'י ריו", מיפנית: "הדרך של וויצ'י".

כיום מתרגלים וויצ'י ריו במקומות רבים בעולם.

ייסוד השיטה

קנבון וויצ'י מייסד השיטה, נולד למשפחה של סמוראים ב-5 במאי 1877 בצפון אוקינאווה, וגדל בכפר אמני הלחימה איטומי. בגיל 20, כדי להימנע מגיוס לצבא היפני, ובעידודו של מורה זקן לאמנויות לחימה, נסע לדרום סין, למחוז פוג'יין, במטרה ללמוד צ'ואן פה (אגרוף סיני, או אמנויות לחימה סיניות, שמוכרות היום בשם קונג פו). במהלך חיפושיו, הוא הגיע לבית ספר סודי של סגנון "פאן גיי נון" אשר נהוג לחשוב כי תפקד כאחד מבסיסי המחתרת המרכזיים של ההתנגדות הסינית למשטר המנצ'ורי, ואשר היה ממוקם ליד מנזר השאולין הדרומי. שמו של המאסטר בבית הספר היה צ'ו טסו הו או ביפנית שו שי ווה, אמן לחימה מפורסם בסין ובטאייוון. שו שי ווה סירב תחילה לקבל את וויצ'י לבית ספרו, אך לבסוף הסכים, לאחר שוויצ'י טיפל בכאב ראש אשר תקף אותו באמצעות צמחי מרפא. וויצ'י למד תחת שו שי ווה, במשך 13 שנים, שבסופן היה הזר הראשון שלימד בסין אמנות זו בבית ספרו בעיירה ננצ'ון. במהלך שהותו בסין למד שלוש קאטות:

  • סאנצ'ין - 3 קרבות/אוצרות
  • סאייסאן - 13 דרכים לתקוף ולהגן
  • סאנסייאריו - 36 דרכים לתקוף ולהגן

לאחר שתלמידו הבכיר היה מעורב בקטטה בה הרג את שכנו, נתקל וויצ'י ביחס רע מצד תושבי העיירה, ולכן סגר את בית ספרו, חזר לאוקינאווה והתחתן. שנה מאוחר יותר נולד בנו הבכור, קאניי. 4 שנים לאחר הולדת בנו, עזב וויצ'י את אוקינאווה ליפן, כדי לחפש פרנסה. הוא התיישב בוואקאימה, ושם ב-1925, לאחר 15 שנים בהן לא לימד, חזר ללמד את אמנות ה"פאן גיי נון" למספר תלמידים, בהם תלמידו הבכיר וחברו הטוב ביותר, סאיריו שינג'ו, ובנו הבכור, סאיהו, שאיתו ועם משפחתו התגורר. ב-1927, הצטרף אליו בנו קאניי אשר עבר לגור איתו בוואקאיאמה, שם למד קאניי תחת אביו כ-10 שנים שבסופן פתח מכון משלו באוסקה. ב-1941 קודם קאניי לדרגת מאסטר על ידי אביו קנבון וחזר לאוקינאווה, שם החל ללמד פאן גיי נון בחצר ביתו.

ב-1948 נפטר קנבון וויצ'י ממחלה, כאשר משפחת שינג'ו וחברו הטוב סייריו לצדו. קאניי וויצ'י, לאחר מות אביו, פתח מכון בפוטנמה שבאוקינאווה, אשר היה פתוח לציבור הרחב, ומטרתו להפיץ את אמנות הלחימה של אביו. לפיכך הוא שינה את שם האמנות ל "וויצ'י ריו", "דרכו של וויצ'י". סאיהו שינג'ו, לאחר חזרתו לאוקינאווה, פתח מכון משלו שבו החל ללמד וויצ'י ריו. סאיהו נודע כ"איש החזק של וויצ'י ריו".

לאחר מותו ב-1981, ירש בנו הבכור, קיוהדה שינג'ו, את המכון, והקים את "הקאן יו קאי" ("קבוצת האגרוף החזק של סאיהו"). קיוהידה שינג'ו הוא כיום אחד המורים המוכרים ביותר בעולם אמנויות הלחימה. הוא ידוע עקב היותו אלוף אוקינאווה בקראטה 9 שנים רצופות, ובעקבות הופעות רבות בתוכניות טלוויזיה בינלאומית.

קאטות של וויצ'י ריו

הסגנון מורכב מ-8 קאטות, 3 עיקריות אשר הגיעו מסין עם קנבון וויצ'י, ועוד חמש אשר נוספו לאחר מותו, על ידי בנו קאניי, ואשר בנויות על שלוש הקאטות העיקריות וטכניקות מתוכן:

  • סנצ'ין
  • קאנשיאווה
  • קנשו (נקראה בעבר דייני סאייסאן)
  • סייצ'ין
  • סאיסאן
  • סאיריו
  • קאנצ'ין
  • סאנסאייריו

וויצ'י ריו בישראל

בשנת 2009 פתח שי חי סניף של ארגון הקניוקאי וייצ'י ריו בישראל (תחת קיוהידה שינג'ו סנסאי), ובשנים שלאחר מכן פתחו סניפים כמה מתלמידיו. בשנת 2010 יצא לאור הספר "36 פסגות הרים" מאת חי, בו מתוארים עקרונות הסגנון בהרחבה[1]. באותו ספר ביקר חי בין השאר את "תרבות תוכניות הריאליטי הרדודות", אשר באחת מהן - האח הגדול - השתתף מספר שנים לאחר מכן[2]. במסגרת השתתפותו של שי חי בתוכנית האח הגדול עונה 7 בשנת 2016, הוצג הסגנון בטלוויזיה, דבר שהוביל לתשומת לב ציבורית משמעותית לקיומו של הסגנון ומורהו בישראל מחד[3] (אף הביא ליצירתה של קבוצת מעריצים גדולה[4][5]), ומאידך גם גרר ביקורת ודיון בנושא אמות המוסר הראויות למורה לקראטה[6][7][8][9]. במאי 2016 הודיע שי חי על סגירת הסניף המרכזי בהרצליה[10], ותלמידו אורי אלישר המשיך ללמד אחריו בגבעתיים.

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0