וילהלמינה מפרוסיה, מרקיזת ברנדנבורג-ביירוית
| לידה |
3 ביולי 1709 ברלין, ממלכת פרוסיה  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 באוקטובר 1758 (בגיל 49) ביירוית, מרקיזות ברנדנבורג-ביירוית  | ||||
| שם מלא | פרידריקֶה סופיה וילהלמינה, נסיכת פרוסיה | ||||
| מדינה | גרמניה | ||||
| בן זוג | פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-ביירוית | ||||
| שושלת בית הוהנצולרן | |||||
| |||||
פרידריקֶה סופיה וילהלמינה, נסיכת פרוסיה (Friederike Sophie Wilhelmine; 3 ביולי 1709 - 14 באוקטובר 1758), נסיכת פרוסיה והמרקיזה של ביירוית, הייתה בתם של פרידריך וילהלם הראשון, מלך פרוסיה ואשתו סופיה דורותיאה מהנובר.
חייה
וילהלמינה נולדה בברלין, וחוותה ילדות עשוקה עם אחיה פרידריך הגדול, שעמו נותרה ביחסי קרבה כל ימיה.
הוריה רצו לחתן את וילהלמינה עם בן דודה, פרדריק, נסיך ויילס, אך הצד הבריטי דרש בתמורה לנישואין ויתורים נרחבים. לאחר דיונים רבים בשידוכים אפשריים אחרים נישאה בסופו של דבר וילהלמינה לשאר בשר של בית הוהנצולרן – פרידריך, מרקיז ברנדנבורג-ביירוית. הנישואים היו מאושרים בתחילה, אך עד מהרה העכירו אותם משאבים כספיים מוגבלים.
ב-1735 ירש בעלה של וילהלמינה את תואר המרקיז, והשניים החלו לנסות ולהפוך את ביירוית לגרסה מקומית של ורסאי. מיזמי הבנייה שלהם כללו בנייה מחדש של ארמון הקיץ ושל בית האופרה, הקמת בניין תיאטרון, שיפוץ של ארמון ביירוית, בנייתו של בית אופרה חדש ובניית האוניברסיטה של ארלנגן. סגנון הבנייה שלהם, שזכה לכינוי "רוקוקו ביירויתי" מפורסם עד היום, אך הותיר אותם כמעט חסרי כל. מבני הבארוק והגנים שנבנו במהלך שלטונה מהווים עד היום את מרביתה של העיר ביירוית בגרמניה.
המרקיזה הפכה את ביירוית לאחד המרכזים האינטלקטואליים החשובים של האימפריה הרומית ה"קדושה", והקיפה עצמה בחצר של משכילים ואומנים שהוסיפו יוקרה לביקורים המזדמנים של וולטייר ופרידריך הגדול. עם פרוץ מלחמת שבע השנים החליפה וילהלמינה את תחביביה השטחיים בשאיפות דיפלומטיות. היא שימשה כמקור מודיעיני של אחיה עד למותה בביירוית ב-14 באוקטובר 1758 – היום שבו הובסו כוחותיו של פרידריך בידי צבא אוסטריה.
ביום השנה העשירי למותה בנה לזכרה אחיה את מקדש הידידות בארמון סנסוסי.
לווילהלמינה נולדה רק בת אחת ב-1732 – אליזבת פרידריקה סופיה, מרקיזת ברנדנבורג-ביירוית, שאותה תיאר קזנובה כ"אישה היפה ביותר בגרמניה". היא נישאה לקרל אויגן, דוכס וירטמברג, ב-1748.
יצירתה
וילהלמינה הייתה גם מלחינה ופטרונית של המוזיקה. היא ניגנה בקתרוס, למדה אצל סיבליוס ליאופולד וייס והעסיקה את ברנהרד יואכים הייגן. היא הלחינה את האופרה ארגנור, שהועלתה ב-1740 לציון יום ההולדת של בעלה, וכמה יצירות קאמריות ששרדו עד היום.
זכרונותיה של המרקיזה, "Memoires de ma vie", שקיים ספק בדבר מהימנותם, נכתבו בצרפתית בין שנת 1748 ל-1758, ושמורים בספרייה המלכותית בברלין. הם הודפסו לראשונה ב-1810 בגרסה גרמנית שתיעדה את חייה עד 1733, ובגרסה צרפתית שהמשיכה בתיאור עד 1742. מהדורה נוספת בגרמנית התפרסמה בלייפציג ב-1908, והמהדורה האנגלית הראשונה של ספר הזכרונות יצאה לאור בברלין ב-1904.
בשנת 1909 שימשה דמותה השראה לרומן היסטורי בשם "האביר העדין מברנדנבורג העתיקה" (A Gentle Knight of Old Brandenburg) מאת צ'ארלס מייג'ור.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים- כתבי וילהלמינה מפרוסיה, מרקיזת ברנדנבורג-ביירוית בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
