וינסנט קול
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
וינסנט קול (באנגלית: Vincent Coll; 20 ביולי 1908 - 8 בפברואר 1932) אשר נודע בכינוי "קול הכלב המשוגע" (Mad Dog Coll), היה מתנקש אמריקני ממוצא אירי.
ביוגרפיה
קול נולד ב-20 ביולי 1908 בגווידור שבמחוז דניגול. משפחתו הייתה מקורבת למשפחת המאפיה המקומית. כשנה לאחר לידתו, היגרה משפחתו לארצות הברית. בגיל צעיר הוא הצטרף לכנופיית רחוב ובגיל 16 נעצר בגין נשיאת אקדח. עד גיל 23 הוא נעצר עוד תריסר פעמים נוספות. במהלך תקופת היובש הוא החל לעבוד כמאבטח במשלוחי בירה לא חוקיים של המאפיונר ההולנדי שולץ. בגיל 19 הוא החל לעבוד כמתנקש עבור שולץ. קול הואשם ברציחתם של שני בעלי מועדוני ריקודים שסירבו למכור את האלכוהול של שולץ.
עם זאת, בהדרגה הפך קול לעצמאי יותר ויותר. ב-1929 קול שדד על דעת עצמו 17,000 דולר ממחלבה בברונקס.[1] שולץ זעם, אולם במקום להתנצל, קול דרש להפוך לשותף שווה בכנופיה. שולץ סרב, ובינואר 1930 קול פרש והקים כנופיה משלו. הכנופיה שלו החלה מיד במלחמה מול אנשיו של שולץ אשר גבתה קרבנות רבים. ב-30 במאי 1931 נרצח בהארלם אחיו הגדול של וינסנט קול פיטר קול. בתגובה, רצח קול ארבעה מאנשיו של שולץ. מלחמה זו לא זכתה לתשומת לב רבה בעיתונות, שכן היא עמדה בצילה של מלחמת הקסטלמרים שהתרחשה במקביל. כדי לממן את פעילות הכנופיה, קול נהג לחטוף גנגסטרים אחרים ולשחרר אותם תמורת כופר, מתוך ידיעה שהם לא ידווחו למשטרה.
בספטמבר 1931 נשכר קול בידי סלבטורה מרנזנו להתנקש בחייו של לאקי לוצ'יאנו. מרנזנו התחייב לשלם לקול מראש 25,000 דולר. ב-10 בספטמבר הגיע קול לביתו של מרנזנו, אולם מצא אותו ואת שומרי ראשו מתים. זמן קצר לפני כן, הופיעו במקום אנשיו של לוצ'יאנו שקיבל התראה מראש על כוונתו של מרנזנו לרצוח אותו, וחיסלו את מרנזנו.[2]
רצח מייקל ונגאלי
ב-28 ביולי 1931, ארבו אנשיו של קול לג'וזף ראו, אחד מאנשיו של שולץ, בסמיכות למועדון בו ראו שהה. כאשר ראו יצא מהמועדון, פתחו אנשיו של קול באש לכיוונו. ראו השליך את עצמו על המדרכה, ואנשיו של קול פגעו בקבוצת ילדים ששיחקה על המדרכה. ארבעה ילדים נפצעו. אחד מהם, מייקל ונגאלי בן חמש, מת מאוחר יותר בבית החולים. לאחר רצח ונגאלי, ראש עיריית ניו יורק ג'ימי ווקר כינה את קול "כלב מטורף", ומאז דבק בו כינוי זה.[3]
ב-4 באוקטובר 1931, לאחר מצוד נרחב, עצרה משטרת ניו יורק את קול במלון בברונקס. הוא צבע את שיערו לשחור, גידל שפם והרכיב משקפי קרן. הוא נכנע בשלווה. ב-5 באוקטובר, חבר מושבעים גדול בעיר ניו יורק האשים את קול ברצח וונגאלי.[4] משפטו של קול החל בדצמבר. הוא שכר את עורך הדין המפורסם סמואל לייבוביץ'. קול טען שהוא נמצא במרחק קילומטרים מזירת הירי והופלל על ידי אויביו. הוא הוסיף שהוא ישמח להרוג בעצמו את האדם שהרג את וונגאלי.[5] עד התביעה היחיד, ג'ורג' ברכט, הודה על דוכן בית המשפט שיש לו עבר פלילי וערער את אמינותו.[6] בסוף דצמבר זיכה בית המשפט את קול מאשמה. בעקבות הזיכוי, הודיע מפקד משטרת ניו יורק כי קול ייעצר בכל פעם שיעז להראות את פניו בעיר. כעבור זמן קצר הוא אכן נעצר על נשיאת נשק לא חוקי.[7]
מוות
קול הפך למסוכן כל כך עד שכמה מנהיגי כנופיות הציעו פרס על ראשו בסך 50,000 דולר. בשלב מסוים שולץ אפילו נכנס לתחנת משטרה בברונקס והבטיח "בית בווסטצ'סטר" למי שילכוד את קול. ב-1 בפברואר 1932, ארבעה או חמישה חמושים פלשו לדירה בברונקס שעל פי השמועות קול נהג לבקר בה ופתחו באש עם אקדחים ותת-מקלעים. שלושה אנשים נהרגו. שלושה נוספים נפצעו. קול עצמו לא הופיע שם עד 30 דקות לאחר הירי.
שבוע לאחר הירי בברונקס, בשעה 12:30 בבוקר ב-8 בפברואר, השתמש קול בתא טלפון בחנות תרופות בשדרה השמינית ברחוב 23 במנהטן. שלושה גברים בלימוזינה חשוכה הגיעו עד מהרה לבית המרקחת. בעוד אחד המתין במכונית, יצאו שניים אחרים. גבר אחד המתין בחוץ בעוד השני נכנס לחנות. החמוש אמר לקופאי, "תשמור על קור רוח, עכשיו", שלף תת-מקלע תומפסון מתחת למעילו ופתח באש על קול בתא הטלפון מזכוכית. קול מת מיד. הרוצחים נמלטו במכוניתם. הרוצחים מעולם לא זוהו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
