ויצו ארגנטינה (OSFA)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויצו ארגנטינה
Organizacion Sionista Femenina Argentina OSFA-WIZO
תחום ארגון נשים ציוני
מדינה ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
תקופת הפעילות 30 באוגוסט 1926 – הווה (97 שנים)

ויצו ארגנטינה (מכונה "WIZO-OSFA"), ראש תיבות בספרדית של ארגון נשים ציוני ארגנטיני "Organización Sionista Femenina Argentina". "ויצו ארגנטינה" משויך לארגון "ויצו העולמי" (WIZO – ראשי תיבות באנגלית של ארגון נשים ציוני בינלאומי, "Women's International Zionist Organization").

ייסוד ושנים ראשונות

ב-30 באוגוסט 1926 נוסד בבואנוס איירס ארגון נשים ציוני המסונף לארגון ויצ"ו העולמי, שהוקם בלונדון בשנת 1920.[1] אז התקיימה חלוקה מעשית ורעיונית בין הנהלת "הגלות" ברשות ויצ"ו לונדון והנהלת "ארץ ישראל" היושבת בפלשתינה. על פי המסופר בכתבה בעלון החדשות של ויצ"ו לונדון שכותרתה "Untouched South America", גב' אידה בן-ציון, אשתו של שליח קרן היסוד, שכנעה נשים יהודיות במדינות אמריקה הלטינית להתאגד למען האישה והילד בפלשתינה ותוך כדי כך היא עזרה להחיות את רוח היהדות במדינות אלה.[2] פדרציית ארגנטינה נוסדה בהשראת בן-ציון ובהשראת הסיסמה "האישה בגולה עובדת יד ביד עם האישה היהודייה בארץ ישראל ולמען אותן מטרות: עזרה לאישה ולילד והדרכת האישה היהודייה במקורות התרבות והמסורת היהודית".[3]

חלון מעוצב עם סמל ויצו הממוקם בגרם המדרגות של בניין WIZO-OSFA בבואנוס איירס.

בשנת 1939 נאלצה הפדרציה הארגנטינית לשנות את שמה עקב תקנה שאסרה על ארגונים מקומיים להיקרא בשמות בשפה שאינה ספרדית.[4] השם WIZO הוחלף ל- O.S.F.A (ארגון ציוני נשי ארגנטיני). במשך הזמן נוסדו מרכזי ויצ"ו רבים בכל רחבי ארגנטינה, ובשנות החמישים המרכזים התאגדו תחת הנהלות אזוריות. כמו במרבית הארגונים היהודיים בארגנטינה, שרוב חבריו מוצאם במזרח אירופה, הפעילות התנהלה ביידיש ובספרדית, גורם שהקשה על הצטרפותן של נשים שלא היו ממוצא מזרח-אירופי. בשנת 1946, כדי להגביר את השתתפותן של נשים מכל העדות בפעילות הציונית, הוקמו בבואנוס איירס מרכז ויצ"ו ספרדי ומרכז ויצ"ו גרמני.

כמו ארגוני הנשים האחרים שנוסדו בארגנטינה במחצית הראשונה של המאה העשרים, גם ארגון ויצ"ו נשען במשך השנים על התכונות והכישורים המאפיינים נשים בספרה הביתית. העשייה הרבה שאפיינה את ארגון ויצ"ו בארגנטינה מאז היווסדו משתקפת בחומרים ארכיוניים ובפרסומים רבים.

הסיוע של פדרציית ויצ"ו ארגנטינה לחלוצה בארץ ישראל החל למעשה כבר בשנת 1927, השנה הראשונה לפעילות הפדרציה, כאשר נשות ויצ"ו ארגנטינה קיבלו עליהן את התמיכה בחווה החקלאית לנשים שנוסדה בעפולה, אשר לימים הפכה לבית כפר הנוער ויצו ניר העמק. בכך שילבו הנשים ידיים עם חברותיהן בוויצ"ו העולמית, אשר ראו צורך לתמוך בנשים שהתיישבו בפלשתינה, לא בדרך של פילנתרופיה אלא באמצעות עזרה בהקמת חוות חקלאיות ובתי ספר, כדי להכין את הנשים לעבודה יצרנית לקראת המדינה העתידה לקום.

פעילות סביב הקמת מדינת ישראל

כפר הנוער ויצו ניר העמק - נתמך בין השאר על ידי נשות ויצו ארגנטינה מאז 1927

ויצ"ו ארגנטינה פעלה באופן בשנים שלפני קום מדינת ישראל. פעילות זו השתלבה בפעילות הציונית האינטנסיבית שהתקיימה בארגנטינה באותן שנים.

פעילות הארגון עד היום

ויצ"ו ארגנטינה פועלת לרווחתם של נשים וילדים במדינת ישראל ובארגנטינה. באמצעות מיזמיה, ויצו ארגנטינה פועלת לשיפור חייהם של ילדים ונשים בישראל אך גם להעצמה של נשים בקהילה היהודית בארגנטינה.

נשים בולטות בארגון

ברטה וו. דה גרצ'ונוף

ברטה וו. דה גרצ'ונוף Berta de Gerchunoff עשתה דרך ארוכה בארגון ויצו ארגנטינה החל משנת 1933. היא סייע ביצירת סניפי ויצו ברחבי אמריקה הלטינית. היא נבחרה לנשיאת ארגון ויצו ארגנטינה במהלך הקונגרס של שנת 1936. היא כיהנה כנשיאה עד שנת 1948. היא מלתה בהצלחה תפקידים נוספים. שמה מופיע פעמים רבות בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל ועצים רבים נשתלו על שמה כעדות להערכה הרבה מצד חברותיה לארגון וחברי הקהילה היהודית בארגנטינה.[5]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Vivencias 24, 1996, p.2
  2. ^ News Bulletin: issued by the Women's International Zionist Organization, June 1927, p. 7
  3. ^ F. Grove Pollak (Ed.), The Saga of a Movement, Wizo 1920-1970, The Women's International Zionist Organization, Tel-Aviv 1970, p.126
  4. ^ S. McGee-Deutsch, Crossing Borders, Claiming a Nation: A History of Argentine Jewish Women, 1880-1955, Duke University Press, Durham 2010, p. 225
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , Vivencias 24, 1996, p.7, Vivencias
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0