ויקטור קנדינסקי
 | |
| ויקטור קנדינסקי בשנת 1880 | |
| לידה | אפריל 1849 |
|---|---|
| פטירה | יולי 1889 (בגיל 40) |
| מקום קבורה | סנקט פטרבורג |
| מקום מגורים | מוסקבה, סנקט פטרבורג |
| מקצוע | פסיכיאטר |
ויקטור קנדינסקי (ברוסית: Виктор Хрисанфович Кандинский; 6 באפריל 1849 - 3 ביולי 1889) היה רופא פסיכיאטר רוסי בן המאה ה-19.
חייו האישיים
קנדינסקי נולד במרץ 1849, בכפר קטן בסיביר. מעט ידוע על ילדותו עד למעבר למוסקבה בהיותו בן ארבע עשרה. במוסקבה התקבל לגימנסיה נחשבת וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. בהיותו בן 23 (בשנת 1872), סיים את לימודיו והתקבל להתמחות כרופא כללי באחד מבתי החולים של מוסקבה. בשנים 1876 עד אפריל 1879 שירת בצבא כרופא צבאי והשתתף במלחמה העות'מאנית-רוסית.
במאי 1877 אושפז בבית חולים פסיכיאטרי בעקבות ניסיון אובדני שחווה בתקופת שירותו בצבא; הוא אושפז עד לאפריל 1878. בתקופת אשפוזו התיידד עם אחת מן האחיות שטיפלו בו. לאחר שמצבו של קנדינסקי השתפר, השניים התחתנו. קנדינסקי אושפז שנית בין השנים 1878-1879 עקב הרגשה של מרה שחורה והזיות, ועקב כך הוחלט לשחררו מן השירות הצבאי. קנדינסקי התאושש, ובשנת 1881 עבר לסנקט פטרבורג והחל לעבוד כפסיכיאטר בבית חולים פסיכיאטרי. הוא המשיך לעבוד בבית חולים זה עד להתאבדותו בשנת 1889.
תרומתו למדע
בין השנים 1874-1876 פרסם 31 מאמרים על נושאים רפואיים שונים, במקביל לעבודתו בקליניקה. מאמרים אלו כוללים תרומה מקורית ומשמעותית לרפואה, וסקירת ספרות. שלושה מן המאמרים היו על נושאים פסיכיאטריים. בשנים אלו עסק גם בפילוסופיה ובפסיכולוגיה של הרפואה.
בין השנים 1879-1883 פרסם מספר מאמרים, שני ספרים, ותרגם שלושה ספרים חשובים ברפואה מגרמנית לרוסית.
בין השנים 1881-1889 עבד כפסיכיאטר ומחקריו התרכזו בפסיכופתולוגיה ובפסיכיאטריה משפטית. קנדינסקי התמנה למזכיר הכנס הפסיכיאטרי הרוסי הארצי הראשון, שנערך ב-1887. הוא נודע בעיקר על עבודתו בשנים אלו. בשנת 1885 תורגם לגרמנית ספרו הראשון על הזיות והפך ברבות השנים לספר קלאסי בפסיכיאטריה. בשנת 1888 הוא פיתח והציע שיטה חדשה למיון אבחנות פסיכיאטריות; שיטה זו מזכירה במידה רבה את שיטות המיון המודרניות המקובלות כיום.
בעקבות חוויותיו החל בתצפית קפדנית על שלבי מחלתו וכך כתב ספר ובו פירט מגוון רחב של סימנים פסיכופתולוגים. קנדינסקי היה הראשון שתיעד וטבע את שמם של ה"הזיות המדומות", וכן תיאר הזיות מוזיקליות והזיות של תחושה כללית. על שמו נקראת תסמונת קנדינסקי.
לאחר התאבדותו קיבלה אשתו חזקה על ירושתו המדעית, והמשיכה לפרסם את מאמריו המדעיים. בנוסף היא פרסמה גם שני ספרים שכתב, האחד ספר חלוצי בפסיכיאטריה משפטית על היכולת של חולה נפש לעמוד לדין, והשני על הזיות מדומות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אליעזר ויצטום, ולדימיר לרנר, גאונות ושיגעון, אריה ניר, 2009
קישורים חיצוניים
