ולדימיר מצ'יאר
 | |
| ולדימיר מצ'יאר, ראש הממשלה הראשון של סלובקיה העצמאית |
ולדימיר מצ'יאר (בסלובקית: Vladimír Mečiar; נולד ב-26 ביולי 1942 בזבולן) הוא פוליטיקאי סלובקי שהיה ראש הממשלה הראשון של הרפובליקה הסלובקית שנבחר בעקבות בחירות דמוקרטיות. כיהן כראש ממשלת הרפובליקה הסלובקית במסגרת פדרלית בשנים 1991-1990 ובשנים 1993-1992, והיה ראש ממשלת סלובקיה העצמאית הראשון, בשנים 1994-1993. נבחר שוב לראשות הממשלה בשנים 1998-1994. מילא פעמיים את מקום נשיא סלובקיה. משפטן בהכשרתו.
כמנהיג מפלגת העם - התנועה לסלובקיה דמוקרטית (ĽS-HZDS), מצ'יאר הוביל את סלובקיה להיפרדות מהרפובליקה הצ'כית, שנכנסה לתוקף רשמי ב-1 בינואר 1993. הוא היה אחד מהמועמדים העיקריים לנשיאות סלובקיה בשנים 1999 ו-2004.
שנותיו המוקדמות
ולדימיר מצ'יאר נולד ב-1942 בעיר זבולן כבן הבכור בין ארבעה בנים. אביו היה חייט ואמו עקרת בית. אחרי סיום לימודי תיכון בשנת 1959 כיהן מצ'יאר בתפקידים מנהליים בעיירה ז'יאר נאד הרונום. היה בשנים 1967–1968 לראש הסניף המקומי של איגוד הנוער הקומוניסטי והתקבל למפלגה הקומוניסטית (היחידה והשלטת אז במדינה). הפך בהמשך למזכיר הוועד העממי המקומי של העיירה. בשנת 1969, אחרי פלישת כוחות ברית ורשה לצ'כוסלובקיה באוגוסט 1968, בנאום בקונגרס של המפלגה הקומוניסטית, הביע דעות בעד רפורמות ועל כן הודח מתפקידיו הניהוליים. בשנת 1970 סולק מהמפלגה הקומוניסטית. עבד בבית חרושת לזכוכית ובתקופה זו למד משפטים באוניברסיטת קומניוס בברטיסלבה. בסיום הלימודים באוניברסיטה עבד כמשפטן במפעל עד שנת 1990.
פעילותו הפוליטית אחרי נפילת הקומוניזם
בשלהי 1989, בעת מהפכת הקטיפה נגד השלטון הקומוניסטי, מצ'יאר נכנס למפלגה החדשה "הציבור נגד האלימות" (Verejnosť proti násiliu, VPN), שהייתה המקבילה הסלובקית לפורום האזרחי הצ'כי. בינואר 1990, כשמפלגת VPN חיפשה אנשים מתאימים לתפקידי ממשל, לפי המלצתו של אלכסנדר דובצ'ק, שהתרשם מהידע הרב שצבר בתחומים שונים, התמנה מצ'יאר לשר הפנים והסביבה של סלובקיה.
ראש ממשלת הרפובליקה הסלובקית
אחרי הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שהתקיימו בצ'כוסלובקיה לאחר נפילת הקומוניזם, ביוני 1990, מצ'יאר נתבקש להרכיב את הממשלה על בסיס קואליציה בין מפלגתו VPN והתנועה הדמוקרטית הנוצרית. הוא דגל אז ברפורמות כלכליות ובהמשך השותפות הפדרטיבית עם צ'כיה.
במרץ 1991 התפצלה מפלגתו לשתי סיעות - אחת התומכת במצ'יאר, שכללה את רוב השרים בממשלה, והשנייה, המתנגדת לו, בראשות יושב ראש מפלגת VPN, פדור גאל. ב-23 באפריל 1991 הדיחה המועצה הלאומית הסלובקית את מצ'יאר מתפקיד ראש הממשלה והחליפה אותו ביאן צ'רנוגורסקי, מנהיג התנועה הדמוקרטית נוצרית. כעבור שלושה ימים המפלגה VPN התפצלה באופן רשמי לתנועה למען סלובקיה דמוקרטית HZDS בראשות מצ'יאר ו-VPN, החל מאוקטובר 1991 ODÚ-VPN. ביוני 1991 נבחר מצ'יאר ליושב ראש התנועה למען סלובקיה דמוקרטית.
פירוק הפדרציה והקמת סלובקיה העצמאית
בשנים 1991 ו-1992 התנהל ללא הצלחה משא ומתן בין הרפובליקה הצ'כית לרפובליקה הסלובקית בנוגע לטיב יחסיהן במסגרת צ'כו-סלובקיה. באפריל 1992 הוחלף השם "צ'כוסלובקיה" ב"רפובליקה הפדרלית של צ'כיה וסלובקיה". ביוני 1992 התקיימו בחירות שבהן ניצחו המפלגה הדמוקרטית האזרחית בראשות ואצלב קלאוס ברפובליקה הצ'כית, ומפלגתו של מוצ'יאר, HZDS ברפובליקה הסלובקית. לפני הבחירות וזמן קצר אחריהן תמכה תנועת HZDS במסגרת של קונפדרציה רופפת עם צ'כיה. אולם הצד הצ'כי דגל בקיום פדרציה צ'כוסלובקית ריכוזית יותר, כמו זו מאפריל 1992, או, לחלופין, היפרדות מוחלטת בין שתי הארצות.[דרוש מקור]
בהיעדר הסכמה על פדרציה ומבלי לפנות למשאל-עם, הגיעו מצ'יאר וקלאוס ב-23 ביולי 1992, אחרי משא ומתן אינטנסיבי, להסכם על פירוק בדרכי שלום של צ'כוסלובקיה והקמת שתי מדינות עצמאיות: צ'כיה וסלובקיה. כתוצאה מכך, מצ'יאר הפך מ-1 בינואר 1993 לראש הממשלה הראשון של סלובקיה העצמאית. התהליך נקרא גם "גירושי הקטיפה", תוך השוואה ל"מהפכת הקטיפה" מ-1989 שהתנהלה גם היא בדרכי שלום.
ראש ממשלת סלובקיה העצמאית
במרץ 1993, אחרי ששמונת חברי פרלמנט עקרו משורות מפלגת השלטון HZDS, איבד מצ'יאר את הרוב בפרלמנט. גם הנשיא מיכל קובץ', במקור חבר HZDS, הסיג את תמיכתו בו. המשיך עם זאת למשול עד מרץ 1994 כשהאופוזיציה הדיחה את ממשלתו והרכיבה ממשלה בראשותו של יוזף מורבצ'יק.
אולם אחרי הבחירות בספטמבר ואוקטובר 1994 בהן זכתה התנועה למען סלובקיה דמוקרטית ב-35% מהקולות, שוב הרכיב ולדימיר מוצ'יאר את הממשלה בקואליציה שכללה את המפלגה הנוצרית דמוקרטית, את הימין הלאומני המיוצג על ידי המפלגה הלאומית הסלובקית שבראשות יאן סלוטה השנוי המחלוקת, ואת המפלגה השמאלית-רדיקלית ZRS (ברית הפועלים של סלובקיה) של יאן לופטק. בתקופה הזאת כראש ממשלה משך מצ'יאר בקורת מתמדת בתוך המדינה ובמערב בנימוק שסגנון שלטונו הוא הסמכותי מדי, מלווה באי כיבוד כללי דמוקרטיה, שימוש לרעה בתקשורת הממלכתית לצורך תעמולה, שחיתות ומעט מדי הפרטות במגזר הממלכתי של הכלכלה. ההפרטות שהתקיימו לעומת זאת הוכתמו על ידי שימוש בשיטות בלתי חוקיות.
מצ'יאר נגרר ל"מלחמה" מתמדת עם הנשיא דאז, קובץ'. הואשם כי גייס את שירותי הביטחון הסלובקים בחטיפתו באוגוסט 1995 בשטח אוסטריה של בן השניא, מיכל קובץ' הבן, שנחשד בעבירות פיננסיות. אחרי תום הקדנציה של הנשיא קובץ', מאחר שהפרלמנט לא הצליח לבחור לו יורש, לקח מצ'יאר לעצמו באופן זמני גם את סמכויות הנשיא. בתפקיד זה החליט על חנינה של מבצעי החטיפה של קובץ' הבן. באותם הימים סלובקיה נמצא מבודדת על ידי מדיניות במערב והואט קצב המ"ום על הצטרפותה לאיחוד האירופי ולנאט"ו, למרות רצונו של מצ'יאר לקדם את שני המהלכים.
באופוזיציה
בבחירות בשנת 1998 עדיין הייתה מפלגתו של מוצ'יאר, התנועה למען סלובקיה הדמוקרטית HZDS המפלגה הגדולה בפרלמנט עם 27% מקולות המצביעים. עם זאת לא עלה בידו להרכיב ממשלה, ומיקולש דזורינדה מן האופוזיציה, הפך לראש הממשלה.
בשנת 2000 שינתה מפלגתו את שמה ל"מפלגת העם - התנועה לסלובקיה דמוקרטית". אחרי שב-1999 נוצח על ידי רודולף שוסטר בבחירות לנשיאות, בשנת 2000 נעצר מצ'יאר על ידי משטרת סלובקיה בחשד לעבירה הונאה בזמן כהונתו בראש המדינה. בבחירות לפרמנט בשנת 2002 זכתה מפלגתו ל-20% והאפשרות שירכיב ממשלה נראתה סבירה, אף על פי שחשבו כי תהווה מכשול בפני קבלת סלובקיה באיחוד האירופי. אבל, כמו בשנת 1998 אף מפלגה לא הייתה מוכנה להיכנס בממשלה בראשותו. שוב פעם התמנה דזורינדה לראש הממשלה בעוד מצ'יאר נשאר באופוזיציה.
בתוך מפלגתו של מצ'יאר החריפו המחלוקות. כמה מחבריה בראשות איוואן גשפארוביץ' עזבו והקימו את התנועה לדמוקרטיה, בשנת 2003 התחולל פילוג נוסף שהביא להקמת מפלגת "איחוד העם" (Ľudová únia). בבחירות לנשיאות ב-2004 ניצח גשפארוביץ' את מצ'יאר בסיבוב השני עם % 59.9 % לעומת 40%.
בשנים האחרונות
בבחירות לפרלמנט מפלגתו של מצ'יאר, ירדה ל-8.79% מהקולות, עד כדי כך שמצ'יאר ביקש בדיקה מחדש של ספירת הקולות. עם זאת המפלגה HZDS נכנסה לקואליציה הממשלתית בראשות הסוציאל-דמוקרט רוברט פיצו.
בשנים הבאות כוכבו של ראש הממשלה הראשון המשיך לרדת ובבחירות לפרלמנט ב-2010 וב-2012 מפלגתו לא הצליחה לעבור את סף החסימה ולהיכנס לפרלמנט. בשנת 2013 התפטר מצ'אר מראשות מפלגתו.
חייו הפרטיים
ולדימיר מצ'יאר נשוי למרגיטה, רופאה, ולזוג נולדו 4 ילדים. בינואר 2007 עבר בהצלחה ניתוח לב בבית חולים בבאנסקה ביסטריצה.
פרסים ואותות כבוד
- 1995 - האות להצטיינות של סלובקיה (Pro Merito Melitensi)
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת לומונוסוב במוסקבה ושל אוניברסיטת בראצ'ה קאריץ' בבלגרד
- 2007 - עיטור הזהב "מקסימליאן הל" של אוניברסיטת ע"ש אלכסנדר דובצ'ק בטרנצ'ין
קישורים חיצוניים
- קורות חייו באתר על אישים סלובקים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
