ועדת בקרה ואיכות
חוק זכויות החולה התשנ"ו-1996 מתיר למנהל בית חולים או למנכ"ל קופת חולים להקים ועדת בקרה ואיכות (בר"ת: וב"א) – ועדת מומחים, שמטרתה לאסוף מידע ונתונים פרטניים מהשטח בניסיון לאתר נקודות תורפה בפרוצדורות המתנהלות בארגון, וזאת במטרה לשפר את הטיפול הרפואי הניתן לציבור הלקוחות.
בחוק נכתב[1] כי
(א) בחוק זה, "ועדת בקרה ואיכות" – אחת מאלה:
- (1) ועדה פנימית של מוסד רפואי שהקים מנהל המוסד לשם הערכת הפעילות הרפואית ושיפור איכותו של הטיפול הרפואי;
- (2) ועדה שהקים מנהל קופת חולים לשם שיפור איכות שירותי הבריאות במוסדות קופת החולים;
- (3) ועדה שהקים המנהל הכללי לשם שיפור איכות שירותי הבריאות.
סעיף 22(ב) קובע, כי תוכן דיוניה של ועדת בקרה ואיכות (פנימית או חיצונית), הפרוטוקול שלה, כל תוכן שהוכן לשם הדיונים בה, וכן סיכומיה מסקנותיה – יהיו חסויים במלואם בפני כל אדם, לרבות בפני בית משפט (כלומר: לא יוכלו שמשו ראיה בהליך משפטי) ולרבות בפני המטופלים. מטרת החיסיון היא להשיג שיתוף פעולה מרבי מצד כל מי שתבחר הוועדה לראיין. מכאן ברור כי אין בפעולות הוועדה משום "חיפוש אשמים" או נקיטת יוזמה להענשתם של אחראים למחדלים, וכי הוועדה חותרת לטיוב הליכים ברמה המערכתית ולא הפרטנית. עם זאת, על פי סעיף 3(ד), במקרה שימצא מנהל הוועדה ”כי קיימת לכאורה עילה לנקיטת אמצעי משמעת על פי דין כלפי מטפל יודיע על כך למנהל הכללי”.
באתר האגף להבטחת איכות במשרד הבריאות נכתב[2] כי
ההחלטה על סעיף זה התקבלה בהסכמה רחבה בסימפוזיון שהתקיים בשנת 1996 לבחינת הסוגיה הזאת. סימפוזיון השתתפו: בכירי המשרד, היועצת המשפטית של המשרד, יו"ר ההסתדרות הרפואית, יו"ר המועצה המדעית של הר"י, נציג בכיר ממשרד המשפטים, יו"ר הוועדה האתית של הר"י, פילוסופים ואנשי ציבור ידועי שם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: חוק זכויות החולה |
הערות שוליים
