ורינגטון
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| אוזר | צפון-מערב אנגליה |
| מחוז |
 צ'שייר |
ורינגטון (באנגלית: Warrington) היא עיירה תעשייתית ברובע בעל אותו השם בצ'שייר, אנגליה. העיירה יושבת על גדות נהר מרזי והייתה בעבר חלק מלנקשייר. היא ממוקמת 26 קילומטר מזרחית לליברפול ובמרחק דומה ממערב למנצ'סטר. נכון לדצמבר 2024, אוכלוסיית ורינגטון עמדה על 211,200 תושבים.[1]
ורינגטון נוסדה על ידי הסקסונים בתקופה הרומית במקום חצייה על נהר מרזי.[2] עד ימי הביניים, ורינגטון הופיעה כעיר שוק בנקודת הגישור הנמוכה ביותר של הנהר. מסורת מקומית של ייצור טקסטיל וכלי עבודה היא מתקופה זו.[3]
ההתרחבות והעיור של ורינגטון התרחשו במקביל למהפכה התעשייתית, במיוחד לאחר שהמרזי היה ניתן לניווט במאה ה-18. קו הרכבת הראשי של החוף המערבי עובר מצפון לדרום דרך העיירה, ומסילת הרכבת של ליברפול למנצ'סטר (מסלול קווי צ'שייר) ממערב למזרח. תעלת מנצ'סטר חוצה את דרום הרובע (ממערב למזרח). הכבישים המהירים M6, M56 ו־M62 עוברים מסביב לעיירה ולכולם יש גישה דרך ורינגטון.
הרובע המודרני של ורינגטון נוצר בשנת 1974 עם האיחוד של רובע מחוז ורינגטון לשעבר, חלק מהמחוז העירוני גולבורן, המחוז העירוני לים, חלק מהמחוז הכפרי של רנקורן, המחוז הכפרי של ורינגטון וחלק מהמחוז הכפרי של וויסטון.
היסטוריה
היסטוריה מוקדמת
ורינגטון הייתה נקודת מעבר מרכזית על נהר מרזי מאז ימי קדם והייתה התיישבות רומית בווילדרספול.[4] עדויות ארכאולוגיות מקומיות מצביעות על כך שהיו גם יישובים מתקופת הברונזה. בימי הביניים חשיבותה של ורינגטון הייתה כעיר שוק ונקודת גישור של נהר מרזי. ההתייחסות הראשונה לגשר בוורינגטון נמצאה בשנת 1285.[5] מקורה של העיירה המודרנית נמצא באזור שמסביב לכנסיית סנט אלפין, הנכללת כעת באזור השימור של רחוב צ'רץ'[6][7] ורינגטון הייתה העיר המרוצפת הראשונה בלנקשייר, כאשר רוצפה בשנת 1321.[8]
מלחמת האזרחים האנגלית
ורינגטון הייתה נקודת המשען במלחמת האזרחים האנגלית. צבאותיהם של אוליבר קרומוול והרוזן מדרבי ישבו שניהם ליד מרכז העיר העתיקה. ב-13 באוגוסט 1651 הייתה ורינגטון זירת הניצחון המלכותי האחרון של מלחמת האזרחים כאשר חיילים סקוטים תחת צ'ארלס השני ודייוויד לסלי, לורד ניוארק, נלחמו בפרלמנטרים תחת ג'ון למברט בקרב על גשר ורינגטון.
היסטוריה תעשייתית
ההתרחבות והאורבניזציה של ורינגטון תאמו במידה רבה את המהפכה התעשייתית, במיוחד לאחר שהמרזי הפך לכזה שניתן לניווט במאה ה-18. כאשר בריטניה הפכה מתועשת, ורינגטון אימצה את המהפכה התעשייתית והפכה לעיר ייצור ולמרכז של תעשיות פלדה (במיוחד תיל), טקסטיל, בירה וכימיקלים. נהר המרזי שופץ, תעלות נבנו והעיירה הלכה וצברה פופולריות. כשהגיע עידן הקיטור, ורינגטון קיבלה אותו באופן טבעי, הן כאמצעי תחבורה והן כמקור כוח לטחנות שלה.
מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה, בסיס RAF ברטונווד שימש כשדה התעופה הגדול ביותר של חיל האוויר של צבא ארצות הברית מחוץ לארצות הברית, וביקרו בו סלבריטאים אמריקאים גדולים, כולל המפרי בוגרט ובוב הופ אשר אירחו את חיילי צבא ארצות הברית. תחנת ה-RAF המשיכה לשמש את חיל האוויר האמריקאי ולאחר מכן את שימשה כתחנת ביניים עד לסגירתה ב-1993.
התרחבות לאחר המלחמה
ורינגטון הוגדרה כעיר חדשה בשנת 1968, וכתוצאה מכך האוכלוסייה גדלה, כאשר רבים מהתושבים החדשים של העיירה עברו מליברפול או מנצ'סטר. דיור חדש נבנה עבור משפחות שפונו משכונות עוני בליברפול או מנצ'סטר, בעוד שהשיכונים הפרטיים החדשים של ורינגטון הפכו גם הם לפופולריים בקרב בעלי בתים פרטיים.
התעשייה הכבדה ירדה בשנות ה-70 וה-80, אך צמיחתה של העיר החדשה הובילה לגידול רב בתעסוקה בתעשייה הקלה, בתחום הקמעונאי, ההפצה והטכנולוגיה.
פיגוע טרור של הצבא האירי
ב-20 במרץ 1993, הצבא האירי הרפובליקאי הזמני (IRA) פוצץ שתי פצצות במרכז העיר ורינגטון. בפיצוצים נהרגו שני ילדים: ג'ונתן בול בן השלוש מת מיד, וטים פארי בן ה-12, מאזור סאנקי מת חמישה ימים לאחר מכן בבית החולים. כ-56 בני אדם נוספים נפצעו, ארבעה באורח קשה. מותם עורר גינוי נרחב של הארגון האחראי. הפיצוץ הגיע בעקבות התקפת פצצה כמה שבועות קודם לכן במפעל לאחסון גז בוורינגטון.
אקלים
לורינגטון יש אקלים ימי ממוזג עם קיץ חמים וחורפים קרירים. הגשם מתפרש על פני השנה, כאשר סופות רעמים מתרחשות בדרך כלל רק בחודשי הקיץ. גלי חום בקיץ הם נדירים אך עלולים לגרום לטמפרטורות לעלות על 30 מעלות צלזיוס. הקיץ בדרך כלל ללא שלג ולעיתים רחוקות חווה רוחות חזקות. החורף בדרך כלל קר, עם רוב הימים סביב 0 מעלות צלזיוס. יתר על כן, במהלך צלזי קור ממושכים מדי פעם, ידוע כי הטמפרטורות בלילה ירדו ל-12 מעלות צלזיוס עם שלג שוכב שנמשך שבועות. כפור קרקע מתרחש באופן קבוע מסוף אוקטובר עד סוף מרץ. רוחות עזות נפוצות בחורף, אם כי לעיתים רחוקות מעל עוצמת סערה 7.
שטחים פתוחים
לוורינגטון יש מגוון של שטחים פתוחים, כולל פארקים, שבילים, שמורות טבע וגנים עשירים בהיסטוריה ויופי ויזואלי. רבות מהאטרקציות הללו ידידותיות לכלבים, וללא תשלום כניסה, בדרך כלל עם שבילים מעשה ידי אדם שנוצרו כדי להבטיח בטיחות. האטרקציות כוללות:
- פארק קולצ'ט – פתוח 24 שעות ביממה, עם שירותים ציבוריים, חניה וצוות הממוקם ברחבי הפארק
- סכר לים – פתוח 24 שעות ביממה, מתקני מים, חיות בר וטיולים ביערות
- שמורת הטבע המקומית של ריסלי מוס – מסייעת לחיות הבר המקומיות. כולל חניה לרכב ושירותים
- פארק עמק סאנקי – פתוח 24 שעות ביממה, כולל ספסלי פיקניק, חנייה לרכב, הזדמנויות דייג ואזורי משחק.
- שביל פנין – פתוח 24 שעות, מתאים לרכיבה על אופניים, הליכה וריצה. קישורים לשבילים רבים אחרים באזור.
- פארק ויקטוריה – כולל מתקני ספורט, מגרשי אימון, אצטדיון ASICS, אזור משחקים ובית פסטיבל המוזיקה השנתי Neighborhood Weekender
- גני וולטון – כולל גנים, פינת ליטוף, אזורי משחקים, מיני גולף ושבילים נגישים
- כנסיית סנט וילפריד, גרפנהול, כנסייה מימי הביניים
- כנסיית סנט אוסוולד, ווינוויק, כנסייה מימי הביניים
- כנסיית הפאריש של סנט אלפין מהמאה ה-14, רובה נבנתה מחדש בסגנון ויקטוריאני עם צריח בגובה 86 מטרים, השישי בגובהו בבריטניה
- כנסיית השילוש ה"קדוש", 1758, כנסייה ג'ורג'יאנית בשער השוק
- מוזיאון וגלריה לאמנות ורינגטון, אחד המוזיאונים העירוניים העתיקים ביותר בבריטניה
- בית העירייה של ורינגטון (ושערי הזהב שלו), לשעבר בנק הול (נבנה בשנת 1750), ביתם של משפחת פיליפס והאמן נתנאל ג'ורג' פיליפס
- אצטדיון האליוול ג'ונס, ביתם של ורינגטון וולבס
- אולם הקונצרטים של פאר הול, ביתו של עוגב נדיר שנעשה על ידי בונה העוגב הצרפתי הגדול Aristide Cavaille-Coll
- מרכז לאמנויות פירמידה בכיכר פלמירה
אנשים בולטים
- ג'ון הריסון (1693–1776), ממציא של הכרונומטר הימי שקבע קו אורך; תושב ותיק של ורינגטון
- ג'וזף פריסטלי (1733–1804), איש דת נון-קונפורמיסט, פילוסוף ומדען; חי בוורינגטון ולימד באקדמיית ורינגטון בין 1761 ל-1767
- סירלוק פילדס (1843–1927), אמן, למד בבית הספר לאמנות ורינגטון
- סטיבן האף (נולד ב-1961), פסנתרן קונצרטים בין-לאומי[9] ומלחין קלאסי, גדל בורינגטון
- איאן בראון (יליד 1963), סולן הסטון רוזס, יליד ורינגטון, גר ברחוב פורסטר, מתגורר כיום בלים
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ורינגטון
- ורינגטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Warrington Borough Council
הערות שוליים
- ↑ "Warrington Population". totalpopulation.co.uk. 2024-12-26. נבדק ב-2025-01-05.
The data is updated regularly per the latest population statistics releases.
- ↑ Allen, Grant (1910). Anglo-Saxon Britain. The Library of Congress. New York, E. S. Gorham.
- ↑ "Your guide to Warrington bus services and attractions from Arriva". Arrivabus.co.uk (באנגלית). נבדק ב-2018-07-05.
- ↑ Hinchcliffe, J.; Williams, J.H. (1992). Roman Warrington: Excavations at Wilderspool 1966–9 & 1976, Brigantia Monograph No 2. Manchester University.
- ↑ Evans, Sian. "Famous firsts, figures and important dates". www.warrington.gov.uk (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2016-03-02. נבדק ב-2016-02-20.
- ↑ Council, Warrington Borough. "Planning policy documents | Warrington Borough Council". www.warrington.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-2016-02-23. נבדק ב-2016-02-20.
- ↑ "Planning policy documents | Warrington Borough Council". www.warrington.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-2016-03-02. נבדק ב-2016-02-20.
- ↑ Evans, Sian. "Famous firsts, figures and important dates". Warrington.gov.uk (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2018-07-06. נבדק ב-2018-07-05.
- ↑ "BBC Radio 4 – Desert Island Discs, Stephen Hough". BBC. נבדק ב-2022-03-10.
ורינגטון40809200Q215733