ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר
 | |
| דיוקן עצמי, 1804 |
ז'אן-אוגוסט-דומיניק אַנְגְר (בצרפתית: Jean Auguste Dominique Ingres; ) היה צייר צרפתי. היה תלמידו המצטיין של ז'אק-לואי דויד והנהיג את אסכולת דויד והתנועה הנאו-קלאסית לאחר מותו.[1]
ז'אנר ציוריו כולל ציורים היסטוריים, מיתולוגיים, דיוקנאות וציורים לא צנועים. הוא הקדיש הרבה מחייו לציורים לא צנועים.
ב-1801 זכה בפרס רומא המלכותי אשר נתן לו את ההזדמנות לעזוב את פריז לאיטליה, אך עזב רק ב-1806 לאחר שהציג חמש יצירות ב"סלון" הצרפתי. הקהל הרחב התלהב מעבודותיו, אך מבקרי האומנות הצליפו בו קשות כשטענו שיצירות מאופיינות בקווים נוקשים מדי, שהצבעוניות מאופקת ושפירוט גוף האדם נראה מעוות.
ב-1824 חזר לפריז והקים סטודיו לתלמידים, כדי לעורר שוב את המוניטין הטוב שלו התחיל להתערבב עם אנשי החברה הגבוהה בכך שצייר את דיוקנאותיהם. בשנים 1834–1841 אף כיהן כראש האקדמיה לאמנות צרפתית ברומא. ב-1850 עזב את האקדמיה בעקבות מות אשתו.
מודל היופי ביצירותיו של אנגר
על פי אנגר, מודל היופי קרוב במהותו ליופי הקלאסי. האמן הושפע רבות מהז'אק-לואי דויד, אבי הסגנון הנאו קלאסי ויוהאן יואכים וינקלמן, היסטוריון תולדות האומנות אשר כתב במאה ה-18 בגרמניה אודות יופיים של האנשים והאמנות בימי יוון ורומא העתיקים אשר הגיעה לתמצות אידיאל היופי. וינקלמן טען כי על האומנות הנאו-קלאסית לשאוף ולחקות את אומנות יוון ורומא מכיוון שאמנות זו נעלה יותר מטבע עצמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כרך ד', האנציקלופדיה העברית, ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ח
