ז'אן-בטיסט קולבר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
ז'אן-בטיסט קולבר (בצרפתית: Jean-Baptiste Colbert; 29 באוגוסט 1619 – 6 בספטמבר 1683) היה מדינאי צרפתי, ושר האוצר של לואי ה-14. קולבר כונן את המערכת שאפשרה את קידום הייצור התעשייתי בצרפת, בתקופה הטרום-תעשייתית.[1] הוא פרץ דרך במדיניות שעודדה מתן זכויות ליהודים, ואף אסף כתבי יד עבריים.
חייו
נולד למשפחת סוחרים בעיר ריימס שבחבל שמפאן (כיום שמפאן- ארדן) בצרפת. למד במכללה של הישועים בפריז, ואחר כך שימש כפקיד אצל בנקאי פריזאי. ב-1639 התקבל כפקיד במשרד המלחמה הצרפתי וכעבור מספר שנים הפך למזכירו של שר המלחמה לה טלייה. ב-1649 נתמנה לחבר מועצת המדינה. החל ב-1651 שימש כעוזרו של הקרדינל מאזארן, וכמנהל של רכושו הפרטי. ב-1655 חיבר תזכיר עבור מאזארן שבו לימד סנגוריה על הקרדינל, תקף את שר האוצר ניקולה פוקה, וטען שמכל המסים שנגבו בצרפת אף לא מחציתם הגיעה לאוצר המדינה. ב-1661, לפני מותו, הקרדינל מאזארן אמר למלך לואי ה-14: "אדוני, אני חייב לך הכל, אך כשנתתי לך את קולבר החזרתי את החוב." אחרי שניקולא פוקה נעצר בפקודת המלך (5 בספטמבר 1661), נתמנה קולבר לאינטנדנט לענייני כספים. ב-1664 נתמנה לשר הבינוי, האמנות והמסחר, וב-1665 - לשר האוצר.[2] ב-1666 הקים את האקדמיה הצרפתית למדעים, וב-1667 נבחר לאקדמיה הצרפתית. ב-1669 שיכנע את המלך ליצור עבורו את משרת שר הצי המסחרי, וב-1671 הקים את האקדמיה לאדריכלות.[דרוש מקור]
ב-1661 קולבר החל בחקירת האינטנדנטים שגבו מסים, סיפקו לצבא נשק, מזון ומדים ונתנו הלוואות לאצולה ולאוצר המדינה. חלק מאנשים אלה היו עשירים כמלכים. לבקשתו של קולבר הקים המלך לואי הארבעה עשר מועצה משפטית שתחקור את מעשי השחיתות בתחום הכספים. על אלה שנמצאו אשמים הוטלו עונשים כבדים, מעונש מאסר, עבודות כפייה ועד לגזר דין מוות, מה שכונה: "הטרור של קולבר". כספים רבים הוחזרו לאוצר המדינה. קולבר קיצץ בתקציב המדינה, פיטר את מחצית הפקידים במשרד האוצר, ו-20 בעלי משרות בחצרו של המלך. הוא ביטל איגרות חוב של המדינה שהניבו למלווים ריבית גבוהה, והוציא אגרות חוב חדשות בריבית נמוכה יותר. הוא הפחית את שיעורי המסים, שהיו בעיקר מס רכוש ומס על צריכת המלח. אנשי האצולה והכמורה היו משוחררים ממסים, וכל נטל המסים נפל על "המעמד השלישי", שכלל את האיכרים ואת תושבי הערים הבורגנים. כדי להזין את אוכלוסיית הערים ההולכת וגדלה, קבע קולבר מחיר נמוך ללחם.[דרוש מקור]
יחסו ליהודים ומדיניותו אפשרו ליהודים לפעול בחופשיות בתוך צרפת ואף להגר אל צרפת מארצות אחרות. יש הרואים בכך את תחילתו של תהליך מתן שוויון הזכויות ליהודים שהתבטא בסופו של דבר באמנסיפציה. לפי תפיסתו, מטרת המדינה היא להגדיל את העושר של אוצר המדינה. בהתאם לכך הזמין יהודים וגם נוצרים ממוצא יהודי מאנוסי ספרד להתיישב בצרפת. אלו החלו את המסחר ותעשיית השוקולד בעיר ביון והרחיבו משמעותית את המסחר בבורדו[3]
קולבר המשיך במדיניות הכלכלית של רישלייה, והטיל פיקוח על כל ענפי התעשייה. הוגבל שכר עבודה בתעשייה, הושם דגש על שיפור איכות המוצר, והוטל פיקוח על המחירים ועל המכירות. צעדים אלה היו מכוונים לרכוש שווקים חדשים ליצוא הצרפתי. קולבר שם את הדגש על מוצרי מותרות שאותם ניתן היה למכור במחירים גבוהים בחוץ לארץ. הוא עודד הגירה של אנשי מקצוע לצרפת: צורפים מאיטליה, יצרני זכוכית מונציה, ועובדי חרושת ברזל משוודיה. הוא העניק לתעשיות חדשות מעמד של מונופול על מנת לאפשר להן להתבסס. המטרה הייתה ליצא סחורות מוגמרות תמורת מתכות יקרות (כסף וזהב).[4]
אוסף גדול של כתבי יד וספרות יהודית, בעיקר בעברית, שנאספו בפקודתו, נתגלה לאחרונה. חוקרים סבורים כי אוסף זה מורה על מהפך שחל באותה תקופה ביחס לדת היהודית עצמה כמקור היסטורי והגותי חשוב.[5]
לפני מותו קולבר מחה על הבזבוז בחצר המלכות ועל המלחמות שרוששו את צרפת. אך המכסים הגבוהים שהוא עצמו הטיל על היבוא היו אחת הסיבות למלחמות. מתחריה של צרפת מחו על סגירת נמליה בפני סחורותיהם. האיכרים ובעלי המלאכה סבלו מן הרפורמות של קולבר, ואפילו אנשי עסקים שהתעשרו עקב רפורמות אלה טענו שהפיקוח על הכלכלה הצרפתית מנע ממנה להתפתח. כאשר נפטר ב-1683, נערכה ההלויה בלילה כדי שלא לעורר את זעמם של התושבים.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Thomas K. McCRAW, The Strategic Vision of Alexander Hamilton, The American Scholar Vol. 63, No. 1 (Winter 1994), pp. 31-57
- ^ מכתבים לג'ון לו ספרו של גווין ג'ון אדמס (אנגלית, באתר גוגל ספרים)
- ^ [מדריך טיולים לאירופה היהודית (אנגלית)] עמוד 26 (אתר גוגל ספרים)
- ^ תרגום (לאנגלית) מכתבו של קולבר למלך בנושא עידוד המסחר (אתר אוניברסיטת פורדהם)
- ^ [1] (אנגלית) על אוסף הכתבים העבריים של קולבר
