ז'אן-ז'אק דסאלין, קיסר האיטי

ז'אן-ז'אק דסאלין
Jean-Jacques Dessalines

איור של ז'אן-ז'אק דסאלין משנת 1804
איור של ז'אן-ז'אק דסאלין משנת 1804
לידה	20 בספטמבר 1758 קורמיר, סט. דומינגו, האימפריה הקולוניאלית הצרפתית
נרצח	17 באוקטובר 1806 (בגיל 48) פורט-או-פרנס, קיסרות האיטי
מדינה
דת	נצרות קתולית
בת זוג	מארי קלייר היורוזה פליסייט
נשיא האיטי ה־1 1 בינואר 1804 – 2 בספטמבר 1804 (35 שבועות ויום) → אין, התפקיד נוצר הוא עצמו בתור קיסר ←
קיסר האיטי 2 בספטמבר 1804 – 17 באוקטובר 1806 (שנתיים ו־6 שבועות) → הוא עצמו בתור נשיא אין, התפקיד הוחלף בנשיא, אלכסנדר סאבס פטיון ←

ז'אן-ז'אק דסאלין (בצרפתית: Jean-Jacques Dessalines, בקריאולית האיטית: Jan-Jak Desalin;‏ 20 בספטמבר 1758 – 17 באוקטובר 1806) היה מהפכן ומפקד צבאי במהלך מרד העבדים בהאיטי, שהוביל לעצמאותה של האיטי משלטון האימפריה הקולוניאלית הצרפתית. לאחר עצמאות האיטי הפך דסאלין לדיקטטור והוכתר בתור קיסר האיטי, תואר שאחז בו משנת 1804 ועד למותו בשנת 1806. דסאלין היה ידוע באכזריותו נגד יריביו הפוליטיים והתושבים הצרפתים של האיטי.

ביוגרפיה

מנהיג צבאי

ז'אן-ז'אק דסאלין נולד וגדל למשפחת עבדים בצפון מושבת סט. דומינגו הממוקמת באי היספניולה (האיטי המודרנית) שנשלטה בידי ממלכת צרפת. החברה במושבת סט. דומינגו חולקה בין בעלי אדמות ואילי הון צרפתים שעמדו בראש ההיררכיה החברתית, אחריהם היו צרפתים שהיו עניים יחסית לאילי ההון ואחזו בנחלות מועטות, אחריהם היו שחורים שהיו עבדים לשעבר ודרך נישואי תערובת שוחררו ובתחתית ההיררכיה החברתית היו עבדים, רובם נחטפו מאפריקה. דסאלין היה עבד בשביל בעל אדמות מהשחורים המשוחררים. בשנת 1791 החל מרד העבדים בהאיטי לנוכח התסיסה האזרחית בצרפת שהובילה למהפכה הצרפתית ודסאלין הצטרף למרידה.

בעשור הבא שבמהלכו נאבקו העבדים המורדים להביא לסיום העבדות ולשלטון עצמאי, דסאלין הפך למפקד צבאי והפך למשנה של טוסן לוברטיר, מנהיג המרד אשר הוכר בתור מושל סט. דומינגו במהלך הפסקת אש וניסיון להגיע להסדר עם הרפובליקה הצרפתית הראשונה. בשנת 1802, משלחת צבאית צרפתית שנשלחה בהוראתו של הקונסול הראשון, נפוליאון בונפרטה, הכניעה את הממשל המקומי של לוברטיר ודסאלין מצידו קיבל את שיבת הממשל הצרפתי לאחר איבוד התמיכה של מעצמות זרות (בעיקר ארצות הברית) במרידה ומספר תבוסות צבאיות למשלחת הצרפתית.

עם זאת, בשנת 1803 הכריז נפוליאון על כוונתו להשיב את מוסד העבדות (עבדות בהאיטי בוטלה בפועל עם עליית המרד והוצאה מחוץ לחוק בצורה רשמית בידי האספה הלאומית של הממשלה הצרפתית המהפכנית בשנת 1794). בתגובה הצטרף דסאלין למרד מחודש נגד השלטון הצרפתי. לבסוף הביסו הכוחות המורדים את המוצב הצרפתי בהאיטי. דסאלין הפך למנהיג המרד וב-1 בינואר 1804 הכריז על הקמתה של מדינת האיטי. בהמשך הוא הורה על ההוצאה להורג של כל התושבים הצרפתים בהאיטי ללא כל הבחנה, עקב חשש שלטעמו הם הציגו כלפי שימור העצמאות של המדינה החדשה, דבר שהוביל לבידודה של האיטי במגרש הבינלאומי.

שליט האיטי

תחילה אחז דסאלין בתואר של נשיא האיטי, ראש המדינה החדשה. למרות זאת, בספטמבר 1804 הכריז על עצמו בתור קיסר האיטי ועל הקמתה של מונרכיה חוקתית שבפועל הייתה דיקטטורה בעוד הוא לקח על עצמו את התואר 'ז'אק הראשון, קיסר האיטי'. התעשייה החקלאית של האיטי שהיוותה את רוב השוק המדיני נפגעה קשות במהלך שנות המלחמה של מרידת העבדים. דסאלין פעל במטרה להביא לעצמאות כלכלית מלאה של האיטי, משמע שהמדינה לא תהיה תלויה במסחר חוץ. בשביל להביא למצב שכזה דסאלין אפשר עבודת כפייה על האוכלוסייה הכללית במטרה לחזק את התעשייה החקלאית.

עם עלייתו לשלטון קבע דסאלין את עיר הנמל פורט-או-פרנס להיות לו לבירה. שלטונו הדיקטטורי והאכזרי של דסאלין הוביל לעליית ההתנגדות לשלטונו עם הזמן. עיקר ההתנגדות למשטר נבעה מאילי הון ובעלי נחלות שהיו בעבר השחורים המשוחררים בסדר המעמדות שהתקיים במהלך תקופת המושבה הצרפתית. מנהיג האופוזיציה של בעלי הנחלות, אלכסנדר סאבס פטיון (Alexandre Sabès Pétion), החל מרד נגד דסאלין במהלך שנת 1806. דסאלין שלח כוחות להפיל את המרד ומצא את מותו בהתנקשות פוליטית שהתרחשה במאבק שפרץ. לאחר מכן נחלקה השליטה בהאיטי בין אלכסנדר סאבס פטיון ותומכו ואנרי כריסטופר (Henri Christophe).

ראו גם

• מרד העבדים בהאיטי
• היסטוריה של האיטי
• טוסן לוברטיר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אן-ז'אק דסאלין, קיסר האיטי בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
  פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
• ז'אן-ז'אק דסאלין, באתר ביוגרפיה; אישים פוליטיים (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30962422ז'אן-ז'אק דסאלין, קיסר האיטי