ז'יל בושרי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מוזיקאי ריקה. ז'יל בושרי (בצרפתית: Jules Boucherit; 29 במרץ 1877, מורלה (Morlaix) – 1 באפריל 1962, פריז) היה כנר צרפתי, מורה לכינור וחסיד אומות העולם.
קורות חיים
בושרי למד בקונסרבטואר של פריז, בין היתר תחת המורה ז'יל גארסה (אנ'). בגיל 27 זכה בפרס הקונסרבטואר. הוא ניגן בתזמורת עם הכנר ז'אק טיבו ופעל עם הכנר מרסל שאיי (Marcel Chailley). בין תלמידיו היו ז'ינט נבה, כריסטיאן פרה (Christian Ferras), מנואל רוזנטל, מישל ורלופ (Michel Warlop), עברי גיטליס ואחרים.
פעילותו בתקופת השואה
באוקטובר 1940, מספר חודשים לאחר תחילת הכיבוש הגרמני בבלגיה, בעת מלחמת העולם השנייה, החלה שנת הלימודים בקונסרבטואר, ולבושרי היו לפחות שבעה תלמידים יהודים. הוא המשיך ללמד אותם למרות האיסורים הגרמניים. בתירוץ שבריאותו מעורערת (הוא היה בשנות השישים לחייו) הצליח בושרי לקבל אישור להעביר את כל כיתת הלימוד שלו אל מחוץ לפריז, אל בורון-מארלוט (Bourron-Marlotte), אל מגוריה של הפסנתרנית מגדה טאליאפרו (Tagliaferro) שנאלצה לברוח לדרום אמריקה ונתנה לו רשות להתגורר שם.
בקיץ 1942, עם תחילת גירוש היהודים מפריז, ברחו תלמידים יהודים רבים של בושרי מפריז אל הבית בו התגורר בבורון-מארלוט. הוא המשיך ללמד אותם, נתן להם מחסה וסיפק את צורכיהם. תושבי האזור נמנעו מלדווח לגסטפו וכך הצליח בושרי להציל את תלמידיו.
לאחר המלחמה
בשנת 1956 התחתן בושרי שלא על פי ההלכה היהודית עם תלמידתו היהודיה דניז סוריאנו (Denise Soriano, 2006-1906), שהפכה עם הזמן לכנרת ידועה ולמורה לכינור בזכות עצמה.
בשנת 1994 הוכר ז'יל בושרי על ידי יד ושם בתור חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים
- על ז'יל בושרי באתר יד ושם (באנגלית)
