זוהר נרנסט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זוהר נרנסט הוא מקור אור מיושן, המספק קרינה רציפה בטווח תת-אדום, לשימוש בספקטרוסקופיה.

המתקן פותח על ידי הכימאי חתן פרס נובל ולטר נרנסט. צורתה הייתה בדרך כלל גליל או שפופרת העשויים מתערובת של כמה תחמוצות מתכת. לדוגמה - תחמוצת זירקוניום (ZrO2), תחמוצת איטריום (Y2O3) ותחמוצת ארביום (Er2O3) ביחס משקלי 3:7:90. המנורה חוממה באופן חשמלי לטמפרטורת העבודה, כ-2,000 מעלות צלזיוס. להתחלת החימום נדרש מקור חום חיצוני, כיוון שהחומר מבודד חשמלי בטמפרטורת החדר, ומוליכותו עולה רק בטמפרטורות גבוהות יותר. המתקן פולט את עיקר הקרינה באורכי גל של 2 עד 14 מיקרון.

מקור אור זה הוחלף על ידי מתקן דומה בשם גלובר (Globar), העשוי מסיליקון קרביד (SiC), ומפיץ קרינה בטווח הרצוי כבר בטמפרטורה של 1,100 מעלות צלזיוס. הגלו-בר אינו דורש מקור חום חיצוני, כיוון שהחומר מוליך חשמל בכל טמפרטורה. מקור זה גם מתאים יותר לשימוש במערכות ואקום.

ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה ובנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.