זיגורד פון אילזמן
| לידה |
19 בפברואר 1884 לינבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 1952 (בגיל 68) דורן, הולנד  |
| השתייכות |
 צבא הקיסרות הגרמנית |
| דרגה | האופטמן |
זיגוד וילהלם אדולף ארנולד כריסטוף פרנק פון איזלמן (בגרמנית: Sigurd Wilhelm Adolf Arnold Christoph Frank von Ilsemann; 19 בפברואר 1884 – 6 ביוני 1952) היה קצין בצבא הקיסרות הגרמנית אשר התפרסם כשלישו הצבאי של וילהלם השני, קיסר גרמניה. לאחר מלחמת העולם הראשונה, יצא לגלות בהולנד ביחד עם הקיסר ושימש כמנהל אחוזת דורן.
ביוגרפיה
איזלמן נולד בלינבורג ב-19 בפברואר 1884. הוא היה בנו של הגנרל הפרוסי קרל פון איזלמן ושל אשתו תקלה לבית פריין פון המרשטיין-אקורד. איזלמן התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, הוצב במשמר הקיסרי והגיע לדרגת האופטמן. ב-1918 הוא הפך לשלישו הצבאי של וילהלם השני, קיסר גרמניה. ב-10 בנובמבר של אותה שנה, עם סיום מלחמת העולם הראשונה, נאלץ הקיסר לוותר על כסאו ולצאת לגלות בהולנד. איזלמן בחר לפרוש מהצבא ולצאת לגלות יחד עמו.
הקיסר נקלט בתחילה בטירת אמרונכן בידי הרוזן פון בנטינק. הקיסר שהה בטירה במשך שנה וחצי, ובתקופה זו איזלמן התאהב באליזבת פון בנטינק, בתו של הרוזן, שניהלה את משק הבית בטירה לאחר מות אמה. במאי 1920 הם התארסו, ובאוקטובר של אותה שנה הם נישאו. בסוף שנת 1919 רכש הקיסר את אחוזת דורן מידי הברונית הימסטרה דה בופור, ולאחר שיפוץ נרחב, עבר לגור בה ב-1920. אליזבת החליטה להישאר באמרונכן ולנהל את משק הבית של אביה. איזלמן החליט לחלק את זמנו בין דורן לאמרונכן, אולם בפועל בילה יותר זמן בדורן.
איזלמן היה האיש הקרוב ביותר לקיסר, ופרט לעבודתו היומיומית גם סייע לו בעבודות הגינה והגיש לו את החדשות החשובות מהעיתונים. הוא היה אחד מהבודדים שיצאו עם הקיסר לגלותו ונשארו עמו עד מותו ב-1941. איזלמן החליט להישאר בהולנד ולבקשתו של וילהלם, יורש העצר של גרמניה המשיך לנהל את אחוזת דורן. ב-6 ביוני 1952 הוא התאבד בפתח האחוזה.
איזלמן ניהל יומן במשך שנים, אשר חלקים ממנו פורסמו לאחר מותו והוא משמש כמקור חשוב לשנות הגלות של הקיסר. על בסיסו של יומן זה כתב יאן בכמן את הרומן הגרמני "הקיסר בגלות" (Der Kaiser im Exil).
קישורים חיצוניים
- Offizielle Webseite Schloss Amerongen Ilsemann lebte hier mit Frau und Kindern.
- Haus Doorn in den Niederlanden – wo Ilsemann von 1920 bis 1952 arbeitete.
- Der Spiegel-Rezension der Ausgabe des zweiten Teiles der Ilsemann-Tagebücher.
