זיין-ויטגנשטיין
 | |
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | רוזנות |
| שפה נפוצה | גרמנית |
| עיר בירה | טירת ויטגנשטיין |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| הקמה | הקמת הרוזנות |
| תאריך | 1345 |
| פירוק | חלוקת הרוזנות |
| תאריך | 1607 |
| ישות קודמת |
זיין-הומבורג רוזנות ויטגנשטיין |
| ישות יורשת |
זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג זיין-ויטגנשטיין-זיין זיין-ויטגנשטיין-ויטגנשטיין |
זיין-ויטגנשטיין הייתה רוזנות בגרמניה מימי הביניים, הממוקמת ב-Sauerland שבמזרח נורדריין-וסטפאליה.
היסטוריה
זיין-ויטגנשטיין הוקמה כאשר הרוזן סלנטין מזיין-הומבורג, חבר בבית שפונהיים, נישא ליורשת העצר הרוזנת אדלייד מוויטגנשטיין ב-1345. המחוזות המאוחדים נודעו אז בשם זיין-ויטגנשטיין, אם כי הם נודעו ככאלה באופן רשמי רק בתקופת שלטונו של יורשו של סלנטין הרוזן יוהאן. השטח של זיין-ויטגנשטיין היה מחולק לרוב בין הנחלות הצפוניות (במרכז באד ברלבורג) לדרומיות (במרכז באד לאספה), אם כי הגבול בין השתיים הוסט לעיתים קרובות. זיין-ויטגנשטיין חולקה בשנת 1607 ל: זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג, זיין-ויטגנשטיין-זיין (בשטחים המקוריים של זיין), וזיין-ויטגנשטיין-ויטגנשטיין. השטח של שני הרוזנויות לשעבר מכונה היום "ויטגנשטיין", והוא חלק ממחוז זייגן-ויטגנשטיין במדינת נורדריין-וסטפאליה.
המשפחה כיום
ארבעה ענפים שושלתיים של בית זיין היו קיימים בתחילת המאה ה-20, שלכל אחד מהם יש מבנה משנה משלו.[1][2] לפי סדר הוותק של המוצא הלגיטימי מאביהם, לודוויג הראשון, רוזן זיין-ויטגנשטיין (1532–1605), הם היו:[1][2]
- נסיכי זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג, צאצאים של הרוזן גאורג (1565–1631)
- נסיכי זיין-ויטגנשטיין-זיין, צאצאים של הרוזן כריסטיאן לודוויג (1725–1797)
- רוזני זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג, צאצאים של הרוזן גאורג ארנסט (1735–1792)
- נסיכי זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין, צאצאים של הרוזן לודוויג (1571–1634)
לחלק מהענפים הללו היו ענפים זוטרים, גם שושלתיים וגם לא שושלתיים, האחרונים כללו משפחות שזכותן לתואר הנסיכות הוכרה על ידי המונרכיות הרוסיות, הפרוסיות, הבוואריות או האוסטריות, בעוד שענפים מורגנטיים אחרים השתמשו בתארים נמוכים יותר שהוענקו על ידי הריבונים הגרמנים (לדוגמה הברון פון קליידורף, הסן, 1868; הרוזן פון הכנבורג, פרוסיה, 1883; הברון פון פרויסבורג, ליפה, 1916; הברון פון אלטנבורג, 1909).[2] הזכר האחרון בשושלת הרשמית היה אוטוקר, רוזן זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג (1911–1995).[1][2]
עם מותו של לודוויג, נסיך זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין השלישי בשנת 1912, הפך הבכור מבין שלושת בניו, הנסיך אוגוסט (1868–1947), לנסיך הרביעי של זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין ולראש הענף השלישי של בית זיין.[1][2] בהיותו רווק חשוך ילדים, שהבכור משני אחיו הצעירים, גאורג (1873–1960), התחתן באופן מורגנטי, בעוד שהצעיר, וילהלם (1877–1958), היה בן 49 ועדיין לא נשוי, אוגוסט שמר על השם והמורשת של הענף של בית זיין על ידי אימוץ כריסטיאן היינריך, נסיך זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג (1908–1953).[1][2] הוא היה בנו השני של ראש כל בית זיין המנוח, ריכרד, נסיך זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג הרביעי (1882–1925), שבנו הבכור, גוסטב אלברכט (1907–1944) ירש את הונו של הענף הבכיר.[1][2]
בנובמבר 1960, כריסטיאן היינריך, בהיותו אב גרוש לשתי בנות מנישואיו השושלתיים לביאטריקס פון ביסמרק-שונהאוזן (1921–2006), נישא לדגמר, נסיכת זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין (1919–2002), בתו הבכורה של אחיו הצעיר המאומץ של אביו, גאורג, שמת שבעה חודשים לפני החתונה.[1][2] מכיוון שילדיו של גאורג מאשתו המורגנטית, מארי רוהם, (שקיבלה את התואר הברונית פון פרויסבורג על ידי הנסיך המלכותי מליפה ב-1916) הוכרזו כרשמיים על ידי דודם אוגוסט ב-11 בפברואר 1947, נישואיה לכריסטיאן היינריך נחשבו כאל שידוך שושלתי, המבטיח שבנם ברנהארט ייוולד בהתאם לחוקי הבית של אבותיו המאמצים, בני הזוג זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין, וכן היותו נכד של הזכר השושלתי האחרון של אותה משפחה, הנסיך גאורג.[1]
רוזני זיין-ויטגנשטיין (1354–1607)
- אברהרד (1469–1494)
- גאורג הראשון (1427–1469)
- יוהאן (1384–1427)
- לודוויג הראשון (1568–1605)
- סלנטין, רוזן סיין-הומבורג (1354–84)
- וילהלם הראשון (1494–1568)
ויטגנשטיין בשנת 1655
טירת ויטגנשטיין (ליד באד לאספה) בשנת 1903
טירת שוורצנאו
טירת שטראוילר
fd.jpg)
ראו גם
- היינריך, נסיך זיין-ויטגנשטיין
- זיין
- זיין-הומבורג
- זיין-ויטגנשטיין-ברלבורג
- זיין-ויטגנשטיין-הכנבורג
- זיין-ויטגנשטיין-הוהנשטיין
- זיין-ויטגנשטיין-קרלסבורג
- זיין-ויטגנשטיין-לודוויגסבורג
- זיין-ויטגנשטיין-זיין
- יין-ויטגנשטיין-זיין-אלטנקירכן
- זיין-ויטגנשטיין-ולנדר
- שפונהיים-זיין
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7 Genealogisches Handbuch des Adels, Fürstliche Häuser Band XIX. "Sayn-Wittgenstein". C.A. Starke Verlag, 2011, pp.314-338. German. מסת"ב 978-3-7980-0849-6.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Almanach de Gotha Sayn und Wittgenstein. Justus Perthes, 1944, pp.284-291. French.
