זקיר חוסיין (פוליטיקאי)
 | |||||
| זאקיר חוסיין ח'אן | |||||
| לידה |
8 בפברואר 1897 היידראבאד, היידראבאד הודו | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1969 (בגיל 72) ניו דלהי, דלהי, הודו | ||||
| מדינה |
 הודו | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| |||||
| |||||
זאקיר חוסיין ח'אן (8 בפברואר 1897 - 3 במאי 1969) היה הנשיא השלישי של הודו, מ-13 במאי 1967 ועד מותו ב-3 במאי 1969. חוקר ואיש רוח. חוסיין היה הנשיא המוסלמי הראשון של המדינה, והראשון שמת בתפקידו.
קודם לכן כיהן כמושל ביהר מ-1957 עד 1962 וכסגן נשיא הודו מ-1962 עד 1967. הוא היה גם מייסד-שותף של ג'אמיה מיליה איסלמיה (האוניברסיטה האסלאמית המרכזית בהודו), מ-1928. בשנת 1963 הוענק לחוסיין פרס בראט רטנה, הפרס האזרחי הגבוה ביותר בהודו.
ביוגרפיה
חוסיין נולד בהיידראבאד שבטלנגאנה, למשפחת ממוצא פתאני. לאחר הולדתו, משפחתו היגרה מהיידראבאד לקיימגאנג' שבמחוז פארוקאבאד שם גדל. הוא היה השני מבין שבעה בנים: אחיו הבכור היה חוקר החינוך יוסף חוסיין. משפחתו של חוסיין תישאר פעילה בחיים הציבוריים: נכדו זלמן ח'ורשיד הוא חבר מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי ששימש כשר החוץ של הודו, ואחיינו היה החוקר מסעוד חוסיין. אחיו מחמוד חוסיין הצטרף לתנועה הפקיסטנית וכיהן כשר החינוך, ואילו אחיינו אנואר חוסיין היה מנהל הטלוויזיה הפקיסטנית.
אביו של חוסיין, פידה חוסיין ח'אן, מת כשהיה חוסיין בן עשר. אמו נפטרה ב-1911 כשהיה בן ארבע-עשרה. החינוך היסודי המוקדם של חוסיין הושלם בהיידראבאד.[1] את לימודי התיכון הוא עשה בתיכון איסלמי שבעיר אטאווה (אנ'), ולאחר מכן התחנך במכללה האנגלו-מזרחית מוחמדאן, כיום אוניברסיטת אליגאר, שם היה מנהיג סטודנטים בולט. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בכלכלה מאוניברסיטת ברלין בשנת 1926.[2] בשנת 1915, בגיל 18, הוא התחתן עם שאה ג'אהן בגום ונולדו להם שתי בנות, סיידה חאן וספיה רחמן.
פעילות ציבורית
בגיל 23, ייסד חוסיין יחד עם קבוצת תלמידים ומורים את האוניברסיטה המוסלמית הלאומית (אנ'), שהוקמה לראשונה באליגאר, ביום שישי 29 אוקטובר 1920. לאחר מכן עברה האוניברסיטה לקרול באג, ניו דלהי, בשנת 1925, ולאחר מכן הועברה שוב (1935) למיקומה הנוכחי בג'אמייה נגאר, ניו דלהי, ונקראה "ג'אמיה מיליה איסלמיה" (האוניברסיטה המרכזית). לאחר מכן חוסיין נסע לגרמניה כדי לקבל דוקטורט מאוניברסיטת פרידריך וויליאם בברלין בכלכלה. ובעודו שם היה כלי חשוב בהפקת האנתולוגיה מירזה אסדאללה ח'אן של המשורר הגדול ביותר בשפת האורדו, עאליב (אנ') (1797-1868).
בשנת 1928, חזר חוסיין להודו במטרה לעמוד בראש האוניברסיטה שהקים, שעמדה בפני סגירה. הוא המשיך לכהן בתפקיד זה במשך עשרים ואחת השנים הבאות, וסיפק מנהיגות אקדמית וניהולית למוסד שהיה מעורב עמוקות במאבק ההודי לחופש מהשלטון הבריטי לפי קווי היסוד של המנהיגים מהטמה גנדי וחכים אג'מאל חאן. בתקופה זו הוא היה מעורב רבות בתנועות שונות שדרשו רפורמות חינוכיות בהודו, ונודע כאחד ההוגים החינוכיים הבולטים של הודו המודרנית. הקרבתו האישית ומאמציו הבלתי נלאים בנושאים אלו זכו להערכה אפילו אצל יריביו הפוליטיים כמו מוחמד עלי ג'ינה .
זמן קצר לאחר שהודו קיבלה את עצמאותה, הסכים חוסיין להיות סגן הנשיא של אוניברסיטת אליגאר (שם למד), אשר עמד בפני תקופת ניסיון בשל מעורבות פעילה של חלק מהמרצים והסטודנטים בתוכה בתנועה ליצירת פקיסטן. בתפקיד זה הוא כיהן השנים 1948–1956.
קריירה פוליטית
בשנת 1956, זמן קצר לאחר שסיים את כהונתו באוניברסיטה הוא מונה כחבר בבית העליון של הפרלמנט ההודי (הרג'יה סבהה - מועצת המדינות), תפקיד שפינה ב-1957 לטובת תפקיד המושל במדינת ביהר, בו החזיק עד 1962.
בשנת 1962 מונה חוסיין לתפקיד סגן נשיא הודו השני, וב-13 במאי 1967 נבחר חוסיין לנשיא הודו. בנאום הפתיחה שלו אמר כי הודו היא כולה ביתו וכל אנשיה הם בני משפחתו. בימיו האחרונים, הוויכוח סביב נושא הלאמת הבנקים בהודו היה בעיצומו. הצעת החוק, בסופו של דבר, קיבלה את אישורו של נשיא בית המשפט העליון מוחמד חידאיאטולאח, ב-9 באוגוסט 1969.
במהלך כהונתו בנשיאות, זאקיר חוסיין עמד בראש ארבעה ביקורים נשיאותיים במדינות הונגריה, יוגוסלביה, ברית המועצות ונפאל.
חוסיין נפטר ב-3 במאי 1969, והיה הנשיא ההודי הראשון שמת בתפקידו. הוא נקבר יחד עם אשתו (שמתה כמה שנים מאוחר יותר) בקמפוס של אוניברסיטת ג'אמיה מיליה איסלמיה בניו דלהי. על שמו קרויה המכללה להנדסה של אוניברסיטת אליגאר.[3] ומכללת זקיר חוסיין של אוניברסיטת דלהי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Former president Hussain was alumni of 150 year old school in Hyderabad
- ^ Zakir Hussain, NDDB
- ^ ZAKIR HUSAIN COLLEGE OF ENGINEERING AND TECHNOLOGY, Aligarh Muslim University
