חדר חושך (צילום)
חדר חושך הוא חדר המעוצב כך שיהיה חשוך לחלוטין על מנת לאפשר עיבוד של חומרי צילום הרגישים לאור כגון נייר צילום או סרט צילום. בחדרי חושך נעשה שימוש מאז הומצא תהליך הצילום בתחילת המאה ה-19. לחדרי חושך מאפיינים שונים ומגוונים, ומאז פותח תהליך ההדפסה של תמונות, מאפשרת העבודה בחדרי חושך שליטה מוחלטת על תהליך היצירה הטכני.
העבודה בחדר חושך עם נייר צילום שחור-לבן אינה נעשית בחשיכה מוחלטת, שכן נייר זה רגיש רק לחלק מסקאלת הצבעים ולכן ניתן לעבוד איתו באמצעות אור מיוחד, לרוב נורה כתומה או אדומה.
הציוד הנדרש לעבודה בחדר החושך
בכל חדר חושך, אפילו קטן וארעי, נדרש ציוד בסיסי אשר יאפשר עבודה נוחה לפיתוח סרט הצילום ולהדפסת התמונות. חדר חושך צריך להיות חדר אטום לאור לחלוטין, אך בעל אוורור מספק לשהות ממושכת. רצוי לחלק את החדר ל"אזור רטוב" ו"אזור יבש". בצד ה"יבש" של החדר ימוקמו ציוד ההגדלה וחשיפת הנייר (כגון מַגְדֵּל, שעון עצר, זכוכית מגדלת למיקוד) ונייר ההדפסה, ובצד ה"רטוב" רצוי להתקין משטח עבודה גדול, המתנקז אל כיור. על משטח העבודה ימוקמו קערות הפיתוח, מסודרות מהכיור והלאה בסדר הפוך לסדר השימוש בהן. בצד זה יאוחסנו הכימיקלים המשמשים לפיתוח התמונות בתהליך ההדפסה (פיתוח, עצירה וקיבוע).
אור ביטחון אדום, שאינו משפיע על נייר הצילום בשחור לבן, ימוקם בדרך כלל מעל לקערת הפיתוח, בגובה המומלץ על ידי היצרן.[1]
תהליך העבודה בחדר החושך
העבודה בחדר החושך כוללת שני תהליכים מרכזיים - הגדלה ופיתוח ההדפסות.
- תהליך ההגדלה: תשלילים קטנים נזקקים להגדלה כדי שפרטיהם ייראו ולמטרה זו יש צורך במכשיר הגדלה (מַגְדֵּל - Enlarger). המַגְדֵּל פועל על פי עיקרון בסיסי המהווה מעין היפוך למצלמה. אור חודר דרך התשליל ועדשה מותקנת מתחתיו ומקרינה את הדימוי על לוח. העדשה יכולה לנוע מעלה ומטה ולקבוע כך את מידת ההגדלה. על הלוח ימוקם נייר ההגדלה (נייר הצילום) אשר ייחשף לזמן קצר לאור המוקרן מהמַגְדֵּל. ניתן לקבוע את זמן החשיפה המדויק על ידי ביצוע מספר ניסיונות (לדוגמה חשיפה של 5,10,20 שניות וכדומה) וכך כך להבין כיצד תשפיע חשיפה מסוימת, עד לקבלת התוצאה הרצויה. בתהליך ההגדלה, בו נחשף נייר הצילום לאור בכמות מספקת לקבלת דימוי ברור, ניתן לשלב מסננים שונים ולהצל על חלקים בתמונה, כחלק מתהליך היצירה ובהתאמה לסגנון האישי והמקצועי.[2]
- פיתוח ההדפסות (ההסבר מתייחס להדפסות בשחור לבן; בהדפסות בצבע התהליך מעט שונה): את ההדפס שנחשף לאור המַגְדֵּל יש לפתח בצידו ה"רטוב" של חדר החושך בתהליכי פיתוח וקיבוע הדומים לאלה של פיתוח סרט הצילום. ההדפס ייטבל במספר קערות המכילות תמיסת כימיקלים. הרצף הבסיסי של פעולת פיתוח ההדפסים הוא פיתוח, עצירה (או שטיפה), קיבוע ולבסוף שטיפה וייבוש. קערות הכימיקלים השונים ימוקמו בקערות המונחות במרחק מסוים זו מזו, כדי למנוע התזת אחת התמיסות לתוך קערת התמיסה האחרת. הקערה הראשונה היא קערת הפיתוח, בה דימוי הולך ומתכהה יופיע באותם מקומות על הנייר שאליהם הגיע האור במהלך החשיפה במַגְדֵּל. מכיוון שכמות גדולה יותר של אור עברה מבעד לחלקיו הבהירים של הנגטיב מאשר זו שעברה מבעד לחלקיו הכהים, ההדפס יהיה בבחינת דימוי פוזיטיבי. תפקיד קערת ה"עוצר" הוא לעצור את פעולת ה"מפתח" על מנת שהדימוי לא יילך ויתכהה מעבר לנדרש. תפקיד ה"מקבע" כשמו כן הוא, לקבע ולייצב את הדימוי באופן סופי. בתום תהליך הפיתוח יש לשטוף היטב את ההדפס כדי לסלק ממנו את כל שאריות הכימיקלים. את ההדפסים יש לייבש באמצעות תלייה באויר, הנחה על מדפים או באמצעות מתקן ייבוש חשמלי.[1]
קישורים חיצוניים
- קרטין, דניס ודה-מאיו, ג'ו, המדריך השלם לתכנון ובניית חדר חושך (1979) http://www.focus-studios.ch/wp-content/uploads/2019/06/The_darkroom_handbook_a_complete_guide_to_the_.pdf
- רונן וינשטוק, "עשה זאת בעצמך:בניית חדר חושך להדפסת תמונות בשחור לבן"(הקישור אינו פעיל), נענע10, 12/07/2007
הערות שוליים
