חואן לואיס ויוס
 | |
| Latin: Ioannes Lodovicus Vives | |
| לידה | 6 במרץ 1492 |
|---|---|
| פטירה | 6 במאי 1540 (בגיל 48) |
| זרם | אריסטוטליאניזם (אנ'), יצא נגד סכולסטיקה |
| תחומי עניין | פסיכולוגיה, פדגוגיה |
| הושפע מ | אריסטו, אוגוסטינוס |
| השפיע על | יוחנן עמוס קומניוס, איגנטיוס מלויולה, מישל דה מונטן,חואן חוארטה דה סאן חואן |
| מדינה | מלכות ולנסיה, מלכות צרפת, בית טיודור באנגליה, פלנדריה |
חואן לואיס ויוס (בספרדית: Juan Luis Vives בקטלאנית: Joan Lluís Vives i March; בלטינית: Ioannes Lodovicus Vives; 6 במרץ 1492, מלכות ולנסיה - 6 במאי 1540, ברוז') היה הומניסט, פילוסוף ופדגוג יהודי-ספרדי. היה אחד היהודים הבודדים המתועדים שהתגוררו בעיר ברוז' שבבלגיה.
ביוגרפיה
נולד בולנסיה כיהודי במשפחת אנוסים, אביו לואיס ויוס נולד בשנת 1453. אימו, בלנקינה מארק, נולדה ב-1473. הוריו היו סוחרי בדים. המשפחה הייתה חשובה ומשמעותית בין הסוחרים היהודים. רבים מקרוביו נרדפו על ידי האינקוויזיציה.
בעקבות המצב הרעוע, החששות והאיום מפני האינקוויזיציה, וכדי להציל ולשמור על בני משפחתם, החליטו הוריו להמיר את דתם ולהיות נוצרים קתולים.
אך עם זאת הם המשיכו לשמור על יהדותם בסתר. הם המשיכו ללכת לבית הכנסת, רב בית הכנסת היה בן דוד ראשון של לואיס, מיכאל ויוס (Miguel Vives).
בשנת 1482 האינקוויזיציה מצאה בבית הכנסת במהלך תפילה את מיכאל ואת בלנקינה, אמו של לואיס. המשפחה הואשמה על קיום יהדותם בסתר והחלו ההליכים המשפטיים נגדם. כאשר היה נער הוצאו להורג לעיניו חלק מבני משפחתו, סבתו וסבא רבה שלו וכן בני משפחה נוספים. הם הואשמו בשמירת יהדותם ולכן האינקוויזיציה שפטה אותם להורג. אך את אימו זיכו כיוון שהתנצרה ב-1491 – שנה לפני גזירת גירוש היהודים מספרד והיא נשארה בחיים. אך כעבור מספר שנים, ב-1508, עם התפשטות המגפה השחורה אמו נדבקה ונפטרה מהמחלה, חואן היה אז כבן 15 בלבד. (כעבור 21 שנה מפטירתה, ב 1529 הואשמה אימו כי היא הייתה נוהגת ללכת בחשאי לבית הכנסת ולכן הוצאה מהקבר ונשרפה על המוקד).
בשנת 1507, החל ללמוד באוניברסיטה המקומית של ולנסיה, שם למד כשנתיים, עד שנת 1509. ההליכים המשפטיים התמשכו, ואביו המודאג החליט לשלוח את בנו ללמוד מחוץ לספרד. וכך זמן קצר לאחר פטירת אימו, בשנת 1509, החליט לעזוב את ספרד ולעולם לא שב אליה. חואן הגיע לפריז ובשנת 1509 החל ללמוד באוניברסיטת הסורבון. לאחר כ 3 שנים, בשנת 1512 סיים את לימודיו עם תואר דוקטור.
ההגעה לבלגיה
בשנת 1512 סיים את לימודיו בפריז ועבר לאוניברסיטת לוון בבלגיה שם המשיך את לימודיו ובשנת 1519 התמנה לפרופסור במדעי הרוח. הוא עבר לגור בעיר ברוז', שם גרו כמה סוחרים בני עירו מוולנסיה שבספרד. בברוז' נשא לאישה את מרגריטה ואלדורה בשנת 1524. (נראה שהמשפט של אביו התקיים ב-1522 והסתיים כעבור שנתיים. לואיס קיבל את הידיעה שאביו הואשם ביהדות ונשרף בשנת 1526).
הוא קיבל הצעה ללמד בארץ הולדתו - ספרד באוניברסיטת אלקלה שבקסטיליה, לואיס סירב להצעה מכיוון שחשש שהאינקוויזיציה עדיין שולטת שם, ואם יחזור לספרד הם ירדפו אותו וכן שלא היו לו מספיק אמצעים כספיים כדי לממן את נסיעתו חזרה לספרד.
בקיץ של שנת 1523 נבחר לעבודה בקורפוס קריסטי קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג'. שם התיידד עם המלכה קתרין מאראגון ועם ידיד נוסף - תומאס מור. כעבור תקופה קצרה הפסיק את עבודתו כיוון שהתגעגע לימים בהם היה באוניברסיטת לוון, שם היה לו את מה שאהב יותר מכל, דיונים מרגשים בקרב הומניסטים אירופאים מפורסמים.
בזכות ידידותו עם המלכה קתרין מאראגון, ב-28 באפריל 1525, נפתחה לו אפשרות לקבל רישיון לייצא יין וצמר לאנגליה, ולייבא לבלגיה חיטה. אשרת הייבוא והייצוא שיפרה את מצבו הכלכלי.
מחודש מאי 1526 עד אפריל 1527 התגורר שוב בברוז', בבלגיה. שם שמע בצער רב את הבשורה שנגזרה על חברו וידידו הטוב, תומאס מור, שהואשם בבגידה במולדת ונגזר עליו גזר דין מוות. זאת כיוון שהתנגד לגירושין של המלך הנרי השמיני מידידתם המלכה קתרין מאראגון. ולא קיבל את חוק העליונות של המלך.
לאחר זמן, הוא זומן לאנגליה ללמד לטינית את הנסיכה, הוא היה מורה של הנסיכה מרי טוידור הראשונה, ביתו הבכורה של הנרי השמיני, מלך אנגליה וכן שימש כמרצה באוניברסיטת אוקספורד. הוא חילק את זמנו בין ברוז' לאנגליה לשם נסע כשש פעמים.
בעת מושבו בברוז' הוא יזם וארגן את אמנת "העזרה וההקלה לעניים" ובכך הפך לאדם הראשון באירופה שארגן לעניים שירותי עזרה ורווחה מאורגנים. בזכות דרכו ואמונתו נהפך ליוזם של ארגון השירותים החברתיים באירופה ולכן הוא חלוץ של התערבות המדינה כגוף וארגון לטובת העניים.
קתרינה, נסיכת אראגון הייתה אשתו הראשונה של הנרי השמיני מלך אנגליה, המלך הנרי רצה יורש עצר זכר שיוכל להחליף אותו על כס המלכות, אך לצערם כל ארבעת הבנים מתו במהלך הלידה או זמן קצר אחריה. הנרי רצה להינשא למשרתת של ביתם מרי, והחל את מהלכיו להתגרש מקתרינה. האפיפיור סירב לאשר את הגירושין והוויכוח הזה היווה את הרקע להתפתחות הקרע בין הנרי השמיני והכנסייה הקתולית וליצירת הכנסייה האנגליקנית. כדי לעזור למלכה קתרין מאראגון, ידידתו הוותיקה, לואיס כתב מכתב שיועד לקיסר קרל החמישי וכן לאפיפיור קלמנט השביעי, שניהם אויביו של מלך אנגליה הנרי השמיני. המכתבים שלו נתפסו על ידי הקרדינל וולסי.
לואיס עמד לצידה של המלכה ותמך בה נגד הגירושין, לאחר שהפסיד במאבקו היה מרותק לביתו במעצר בית במשך שישה שבועות כעונש על עזרתו למלכה. לאחר שחרורו ברח מאנגליה וחזר לבלגיה.
הוא חזר לעירו, ברוז', שם התיישב והקדיש את שנות חייו האחרונות לכתיבת יצירות, מאמרים, רעיונות וספרים הקשורים לחינוך, גוף ונפש וכן התנגד לפילוסופים בני דורו וגם לאריסטו. הוא הפך לפילוסוף רפורמיסט חינוכי אירופאי ובעל מוסר אוניברסלי. למד את ספריו של אריסטו בשפת המקור שלהם והתאים אותם ללימוד בשפה הלטינית. טקסטים מימי הביניים הוחלפו בחדשים עם אוצר מילים התואם לזמנו של לואיס. הספר שלו ללימוד לטינית פורסם 65 פעמים בין השנים 1538-1649. הוא הציע לסורבון לעשות רפורמה חינוכית, לשפר את החינוך הפילוסופי שלהם ולספק חינוך באיכות גבוהה.
הגותו
לואיס נחשב לחוקר הראשון המנתח את הנפש ישירות ונחשב אחד ממקורותיה הקדומים של הפסיכואנליזה.
פטירתו
כבר בשנת 1529 בריאותו החלה להתדרדר, הוא סבל מכאבי ראש, כיב קיבה ודלקת מפרקים שהלכה והרעה את מצבו.
לואיס נפטר ב-6 במאי 1540 בברוז' עיר מגוריו בעקבות אבן בכיס המרה. הוא נקבר בקתדרלה דונאנציאנוס שבברוז', שהייתה הכנסייה הגדולה ביותר בעיר. במהלך המהפיכה הצרפתית בעת פירוק ההגמוניה של ברוז', הקתדרלה נהרסה בשנת 1799.
הנצחה
דיוקנו של חואן לואיס מופיע בספריה הלאומית של ספרד.
בברוז' מופיע שמו ודמותו במצבת אבן במקום תיירותי ומפורסם בעיר העתיקה.
רשת האוניברסיטאות ויוס (XVU) נקראת על שמו.
קישורים חיצוניים
- חואן לואיס ויוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- חואן לואיס ויוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
