חוסה גספר רודריגס דה פרנסיה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך מתורגם מערך באנגלית שמכיל מידע לא מדויק. יש לוודא שכל הכתוב כאן נכון.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך מתורגם מערך באנגלית שמכיל מידע לא מדויק. יש לוודא שכל הכתוב כאן נכון. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
חוסה גספר רודריגס דה פרנסיה (6 בינואר 1766 - 20 בספטמבר 1840) מנהיגה הראשון של פרגוואי העצמאית, ושליטה ללא עוררין בין 1814 ל-1840.
חייו
פרנסיה נולד למשפחה דתית. אביו היה חוואי ברזילאי אשר גידל טבק. מוצאו של אביו היה מעורב, ופרנסיה נראה מבחינה חיצונית כמולאט. פרנסיה קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה, באוניברסיטת מונסרט בקורדובה. הוא נועד להיות כומר, אך מעולם לא נכנס לשורות הכמורה. ב-1790 קיבל משרת מרצה לתאולוגיה באוניברסיטה באסונסיון, ובמקביל למד משפטים. כעורך דין ייצג נאמנה את המעמדות החלשים בחברה - העניים והחוואים הפשוטים. ב-1809 מונה לראש המועצה (Cabildo) מטעם השלטון הקולוניאלי הספרדי באסונסיון. זהו התפקיד הגבוה ביותר שיכול היה לשאוף אליו בשל מוצאו המעורב.
ב-14 במאי 1811 הכריז העם הפרגוואי על עצמאות משלטון ספרד, ופרנסיה הצטרף לחונטה השלטת. הכח האמיתי היה בידי הצבא, אך כשרונותיו של פרנסיה משכו את תשומת לבו של העם. באוקטובר 1811 היה פרנסיה הכח המניע מאחורי ברית עם שליטי ארגנטינה. ארגנטינה הכירה בעצמאות פרגוואי וכרתה עמה ברית צבאית. היה זה הישג מדיני מן המעלה הראשונה, והוא יוחס לחכמתו וניסיונו הבינלאומי של פרנסיה.
לאחר כריתת הברית, בשל אי שביעות רצונו מן התפקיד שמילא הצבא בשלטון בפרגוואי, פרש פרנסיה לבקתה בכפר קטן ליד אסונסיון. משם המשיך להסית כנגד החונטה השלטת. בה בעת, הבינה ארגנטינה כי רומתה בברית של 1811, ושלחה נציגים על מנת לפתוח מחדש את השיחות. בנובמבר 1812 קראה החונטה לפרנסיה לחזור על מנת לנהל את השיחות עם ארגנטינה, אשר עתה הביעה את רצונה באיחוד עם פרגוואי, שמשמעותו המעשית הייתה סיפוחה של פרגוואי הקטנה לארגנטינה הגדולה. פרנסיה היה עתה הדמות החזקה בממשל הפרגוואי. כאשר הגיע השליח הארגנטיני, הררה, לפרגוואי במאי 1813 נאמר לו שהוא צריך לחכות לישיבה של הקונגרס של פרגוואי שתתקיים בספטמבר. הקונגרס, שהתכנס ב-30 בספטמבר 1813 כלל למעלה מאלף נציגים. לראשונה, לכל אזרח פרגוואי זכר ובוגר הייתה זכות בחירה לקונגרס. הקונגרס דחה את הצעותיו של הררה לאיחוד עם ארגנטינה, ובמקום זאת הכריז באופן סופי על "הרפובליקה של פרגוואי", ומינה את פרנסיה ל"קונסול ראשון", בנוסח שנלמד היטב מממשלו של נפוליאון מעבר לים. כוחו של פרנסיה לא הסתמך מעתה על האליטה הצבאית, כי עם על תמיכתם הישירה של המוני העם.
פרנסיה היה בקיא בכתבי הפילוסופים הצרפתים של תקופתו, והתיימר לבסס את שלטונו על האמנה החברתית בנוסח ז'אן-ז'אק רוסו ועל מורשת המהפכה הצרפתית. בפועל דמה יותר לרובספייר ולנפוליאון. שלטונו היה דיקטטורי, והוא כינה עצמו "קאודיו" תואר שמתאר מנהיגים סמכותניים.
פרנסיה פגע במערכת החינוך הגבוה, אך הרחיב את מערכת בתי הספר. כן ביטל את העיתונות ואת הדואר. הוא ביטל את העבדות (והיה הראשון ביבשת דרום אמריקה שעשה כן), וייסד משטרה חשאית.
פרנסיה חי באורח חיים ספרטני וציפה כי אחרים יעשו כן אף הם. הוא החזיר את משכורתו לאוצר המדינה, וסגר את גבולות המדינה, במטרה למנוע חוב לאומי, אך גם למנוע השפעות זרות.
פרנסיה הלאים את רכושה של הכנסייה הקתולית וייסד בעזרת רכוש זה חוות חקלאיות קולקטיביות, אשר היו להצלחה. הוא הכריז על עצמו כראש הכנסייה בפרגוואי, ובתגובה הכריז האפיפיור על נידויו מן הכנסייה.
כראש הכנסייה החליט פרנסיה כי הוא אישית ינהל את כל טקסי הנישואין במדינה, והטיל מיסוי כבד והגבלות מרובות על הנישואין. בין היתר אסר על המעמד הגבוה מן המוצא הספרדי הטהור להתחתן בינם ובין עצמם. חייו הפרטיים של פרנסיה היו בודדים, ולא היו לו קשרים בין אישיים רבים, על אף שידוע כי הייתה לו בת.
לאחר מותו בשנת 1840 השלטון עבר לאחיינו קרלוס אנטוניו לופס.
כיום יש הרואים בפרנסיה את האחראי לבנייתה של פרגוואי חזקה ועצמאית מבחינה מדינית וכלכלית, ולכך שכוחן של האליטות הישנות, מן המוצא הספרדי דעך, דבר שאיפשר את איחודה של פרגוואי לידי ישות מדינית אחת. יש הרואים בו דיקטטור אכזר ובעל מוזרויות, אב טיפוס לדיקטטורים מסוגו בכל אמריקה הלטינית. פרנסיה הוא גיבורו של הרומן מאת אחד מגדולי סופרי פרגוואי, אוגוסטו רואה בסטוס, "Yo, el Supremo" (אני, העליון), אשר יצא לאור בפרגוואי בשנת 1974. הדים לחייו של פרנסיה ניתן לגלות גם ביצירתו של גבריאל גארסיה מארקס "סתיו של פטריארך". מוזיאון לזכרו של פרנסיה הוקם בעיירת הולדתו יגוארון.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
