כומר
כוֹמֶר (ביהדות תימן מנקדים כוּמָר[1]) הוא איש דת המופקד על קיום טקסיהם הדתיים של הדתות האחרות, המשמש לעיתים גם מנהיגה הרוחני של קהילה. המונח מתייחס בעיקר לכמרים נוצרים, אך הוא משמש גם לכהני דת בדתות אחרות, ומשום כך ניתן לכנות גם אנשי דת סיקים או זורואסטרים בשם "כמרים".
מקור המונח
מקור המונח העברי כומר בתנ"ך[2] ובספרות חז"ל[3] לציון כהני עבודה זרה. המצודת ציון[4] מפרש כי הם נקראים כך על שם מלבושיהם השחורים, המלבי"ם[5] סובר כי מדובר בכהני השמש השזופים ורש"ר הירש[6] מסביר כי מלאכתם של הכמרים היא להכמיר את לב שומעיהם.
בשפות אירופאיות רבות משמש מושג הנובע מהמילה הלטינית Presbyter בעצמה מיוונית πρεσβύτερος (פְּרֵסְבִּיטֵרוֹס, זקן) ששימשה לציון מנהיגים דתיים נוצרים ויהודים בתקופה ההלניסטית. בשפות אחרות היא נובעת מהמונח הלטיני Sacerdos (מ-Sacer, קדושה + סיומת עשייה).
בנצרות
בנצרות האורתודוקסית ובנצרות הקתולית מופקד הכומר על ביצוע הסקרמנטים הדתיים, כמו חלוקת לחם או האזנה לוידוי. בנצרות הקתולית והאורתודוקסית נחשב הכומר בעל תכונות קסם וכישוף, הנובעות מהסמכתו לשמש כהן דת, ומאפשרות לו לשמש מתווך בין המאמין לאלוקיו. מכוח ההסמכה יכול הכומר כביכול למחול על חטאים, לקבוע תנאים של כפרה עליהם, להפוך יין ולחם לדמו ולבשרו של אותו האיש, לברך את הנולדים, וכדומה. תכונות אלו העניקו לכמרים לאורך השנים מעמד מרכזי בקהילתם. בנצרות הקתולית יכולים לשמש כמרים רק גברים בני שלושים ומעלה,[7] אף כי לכלל זה יש חריגים במקרים יוצאים מן הכלל. בנצרות האורתודוקסית יכולים גברים נשואים להפוך כמרים, אך אסור להם להינשא לאחר הסמכתם. כמרים קתולים ואורתודוקסים מחויבים בפרישות, ואינם מורשים להינשא. חריגים לכלל זה, לעיתים, הם אנשים שהמירו דתם לנצרות והיו נשואים לפני כן. חובת הפרישות הפכה כלל מחייב במאה השביעית, אך במקרים רבים לא יושמה החובה בפועל, ורוב הכמרים היו נשואים או חלקו משק בית עם אם ילדיהם. עוד במאה השש־עשרה מונו למשרת האפיפיור אנשים שנישאו קודם לכן. כללי הפרישות הפכו קפדניים יותר, לפחות כלפי חוץ, אחרי הקונטרה-רפורמציה.
כמרים קתולים לבושים בדרך כלל בלבוש מסורתי, הכולל בגדים שחורים וצווארון לבן ומעומלן. הלבוש המסורתי של כמרים אורתודוקסיים מורכב מגלימות שחורות וארוכות, עם צלב גדול המעטר את חזם.
בכנסיות הפרוטסטנטיות, בהן בוטלו הסקרמנטים ונדחה הרעיון שכהן הדת זוכה לתכונות כישופיות בזכות הסמכתו ככומר, חל פיחות במעמדו של הכומר. והוא נושא בתואר מחייב פחות כמו: רועה, שר, כהן דת, או נכבד. תפקידו בכנסייה הפרוטסטנטית נושא אופי המדגיש הדרכה רוחנית, סיוע, הנחיה של תפילה ונשיאת דרשות בפני עדת המאמינים. הכמרים בכנסייה הפרוטסטנטית אינם מתייחדים בלבוש מיוחד השונה מזה של בני קהילתם, אך בזרמים מסוימים, כמו בכנסייה האנגליקנית והלותרנית, עדיין מקובלת לבישת צווארון הכמורה הלבן והנוקשה. הכמרים הפרוטסטנטים אינם מחויבים לחיי פרישות והם רשאים להינשא. בכנסייה האנגליקנית ובכנסיות הלותרניות הן גברים והן נשים יכולים להתמנות לכמורה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כמר |
- כומר בנקבה, באתר האקדמיה ללשון העברית, שגיאה: זמן שגוי
הערות שוליים
- ^ הרב יצחק רצאבי בשלחן ערוך המקוצר סימן קמ"ו הלכה ז'.
- ^ ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ה', ספר הושע, פרק י', פסוק ה', ספר צפניה, פרק א', פסוק ד'
- ^ לדוגמה: תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ' עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף ס"ד עמוד א', מסכת עבודה זרה, דף נ"א עמוד ב'
- ^ על מלכים ב', כ"ג, ה'
- ^ על הושע, י', ה'
- ^ על בראשית, מ"ג, ל'
- ^ בשנותיה הראשונות של הכנסייה הקתולית לא היה איסור על הסמכתן של נשים לתפקידי כמורה.
