חוזה נאנקינג
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חוזה נאנקינג הוא חוזה שבריטניה אילצה את סין לחתום עליו בעיר נאנג'ינג ב-29 באוגוסט 1842, לאחר שזו הפסידה במלחמת האופיום הראשונה. החוזה כלל מספר תנאים בעבור חידוש תנאי המסחר עם בריטניה. התנאים בחוזה, רובם ככולם, היו משפילים עבור סין והיטיבו בעיקר עם בריטניה.
בין סעיפי החוזה נקבע כי בריטניה תקבל לידה את הונג קונג כבסיס טריטוריאלי לצמיתות, וסין תשלם פיצויים של 21 מיליון דולר ויקבעו מכסים קבועים לסחורות. הסינים אולצו לשלם בנוסף לכך פיצוי בסך של 6 מיליון דולר על סחורת האופיום אותה הם החרימו מסוחרים בריטיים ב-1839.
בנוסף, 5 נמלים נוספים נפתחו לסחר בריטי: שאנגחאי, גואנגג'ואו, טיינג'ין, פוג'ואו ואמוי (שְׂיָאמֵן). בנמלים אלו, על פי ההסכם, לא יחולו החוקים הסינים על אזרחים בעלי נתינות זרה.
בעקבות ההסכם נאנקינג החלה חדירת שאר המעצמות לסין.
קישורים חיצוניים
