חומצה פרפלואורואוקטאנואית
תבנית תרכובת ריקה
חומצה פרפלואורואוקטאנואית (באנגלית: Perfluorooctanoic acid, ובראשי תיבות: PFOA מוכר גם כ-C8) היא תרכובת כימית ממשפחת החומרים הפרפלואורואלקיליים והפוליפלואורואלקיליים (PFAS) – קבוצה של כימיקלים סינתטיים הידועים בעמידותם הרבה לפירוק ביולוגי וכימי, ולכן מכונים לעיתים "כימיקלים נצחיים"[1] או מזהמים נצחיים.
במשך עשרות שנים PFOA שימש כחומר מסייע בתהליך הייצור של טפלון (Teflon) וחומרים דוחי מים, שומן ולכלוך. עם הזמן התברר כי החומר מתפזר בסביבה, מצטבר בגוף האדם ובבעלי חיים, ועלול לגרום לנזקים בריאותיים משמעותיים, בהם פגיעה בכבד, סרטן, בעיות בפריון ובעיות התפתחות בעוברים. ה-IARC סיווג את החומר כגורם מסרטן בבני אדם בינואר 2024 (Group 1). [1][1]
כמה חומרים ממשפחת ה־PFAS, כגון PFOA, עשויים להימצא ברמות נמוכות במזון, במי שתייה ובאבק ביתי. אף על פי שרמות החומר במי השתייה בדרך כלל נמוכות, הן עשויות להיות גבוהות יותר באזורים מסוימים – למשל בקרבת מתקנים תעשייתיים שהשתמשו בכימיקלים אלו.[1]
בעקבות מחקרים רבים על השפעותיו הבריאותיות והסביבתיות, הוגבל השימוש ב־PFOA במדינות רבות, ובשנת 2020 הוא הוסף לאמנת סטוקהולם לחומרים אורגניים עמידים (POPs) [2]
בארצות הברית קודמה תוכנית "PFOA Stewardship", שבה שמונה יצרניות כימיקלים מרכזיות הסכימו להפסיק להשתמש ב-PFOA ובכימיקלים הקשורים אליו במוצריהן ובפליטות ממפעליהן. אף ש-PFOA ו-PFOS אינם מיוצרים עוד בארצות הברית, הם עדיין מיוצרים במדינות אחרות ויכולים להיכנס לארצות הברית דרך מוצרי צריכה כגון שטיחים, עור וביגוד, טקסטיל, נייר ואריזות, ציפויים, גומי ופלסטיק.[2]
קישורים חיצוניים
- דרק מולר, How One Company Secretly Poisoned The Planet, Veritasium, יוטיוב, 15.05.2025
הערות שוליים
חומצה פרפלואורואוקטאנואית41149219Q418348